בחלוף קיץ הימים
פעימת החיים האחרונה נמנתה עם המתים
"אל הכבשן, אל האדמה"
כך אומרים לי.
בזעקת הרגע שולחים אותי אל תנור האש.
נשרף כולי, כולי שחור, דמי מתאדה,
אני מריח את עצמי נשרף.
קוברים אותי בעומק האדמה הלחה
שופכים עליי חול כאילו אני מת.
כמה משעמם המוות,
לטאות ותולעים אוכלים את אפרי
עכשיו איני.
ומה עכשיו !? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.