דבר אחד שלא נאמר לצ'ארלי ואותו הוא הבין כאשר הוא התעורר, הוא
שהשינה במקומות זרים ואפילו בבית, רק מחלישה אותו. הוא שכב
בתוך הארון בערך חמש או שש שעות ולא יכל לעצום עין, ולא בגלל
שמשהו הטריד אותו במיוחד אלא העיניים פשוט לא נעצמו. הוא פתח
את הארון וזחל ממנו החוצה, עצם העובדה שהוא נח רק החלישה אותו.
הוא עלה למטבח ופתח את המקרר, הוציא חתיכות בשר שאישתו הכינה
על מנת לעשות על האש ביום ראשון, ונגס בבשר, באותו הרגע הוא
ירק הכל החוצה, הוא הרגיש טעם מוזר ומגעיל בפה. "אה, נכון, זה
לא בן תמותה" אמר לעצמו צ'ארלי, "זה סתם עוף מגעיל". הוא לקח
את הבשר וזרק אותו לפח.
 צ'ארלי לא היה צריך להתלבש או להסתרק לפני שיצא מהבית, הוא
היה מסודר בטבעיות, גם דברים כמו רשיון נהיגה ותעודות כאלה או
אחרות הוא לא היה צריך, הדברים היחידים שהוא לקח היו משקפי שמש
שחורים ואקדח פרטי קטן. הוא יצא מן הבית ולא נעל את הדלת, על
דלת הכניסה הוא השאיר פתק לאישתו: "כשאת תחזרי אם בכלל, אני לא
אהיה פה, אני לא אחזור יותר בכלל. זה לא בגללך, זה אני. את
מבינה, השתנתי מאוד לאחרונה, שינוי של ממש, שינוי שלא ימצא חן
בעינייך ומסיבה זו אני פורש, עוזב, לתמיד. קחי לך את הבית, קחי
את הכל, אם משהו ישאל אז תגידי פשוט שעזבתי בגלל לימודים. אוהב
אותך. צ'ארלי".
הוא נכנס למכונית, התניע ועזב את העיר.
 אחרי שלושה ימים בדרכים הוא סוף כל סוף הגיע לניו-יורק,
בסביבות שמונה בערב, הוא היה צמא ורעב וחיפש איזה מלון קטן ליד
ניו-יורק, מלון קטן וזול שאפשר לאכול בו ארוחת ערב טובה.
כעשרים קילומטרים מניו-יורק, הוא מצא מלון קטן שנקרא
"ניו-מוטל", חנה את רכבו בחנייה והלך לקבלה.
הוא נכנס לקבלה כאשר הוא מסתכל על הרצפה כדי לא להביט באיש
הקבלה:
"שלום, אני רוצה להשכיר חדר אחד ללילה אחד בבקשה" אמר צ'ארלי
לפקיד,
"אתה מדבר אלי איש צעיר?", צ'ארלי שמע קול של איש זקן "בשר של
זקן?! גועל נפש" חשב צ'ארלי,
"כן אני מדבר אליך אדוני"
"זה יעלה לך שישים דולר" אמר הזקן ושם את מפתח החדר על הדלפק,

"אני רוצה גם לאכול בבקשה"
"אין בעיה, תוך חצי שעה תקבל ארוחה" אמר הזקן, "חדר 115".
צ'ארלי לקח את המפתח, הסתובב והלך לחדר. הוא פתח את דלת החדר
ונכנס. החדר היה ממש קטן, הקירות היו צבועים באפור, חלון אחד
קטן שלידו עמדה מיטה ועליה כרית ומצעים וממש ליד הכניסה לחדר
הייתה כניסה לאמבטיה ולשירותים, בקיצור צפוף, עני אבל נקי.
 צ'ארלי שכב על המיטה בערך עשרים דקות עד שהוא שמע רעש של
מנועי אופנועים, אופנועים כבדים. הוא הציץ מהחלון וראה שליד
האוטו שלו עצרו כעשרה אופנוענים, כמעט כולם היו זכרים, חוץ
מבחורה אחת שנראתה לצ'ארלי שיכורה מאוד. הבחורה ירדה מהאופנוע
והתיישבה על האוטו של צ'ארלי, צ'ארלי כבר רצה ללכת להעיף אותה
אבל לרגע נעצר והמשיך להסתכל על החבורה, הוא לא שמע על מה
מדברים, הוא ראה רק שאחד הבחורים בא אל הבחורה והתחיל לדבר
איתה, הוא ניסה להוריד לה את משקפי השמש שלה למרות שהיא נורא
התנגדה, הוא רצה לראות את העיניים שלה כשהוא מדבר עליה. הם
התחילו לריב והבחור הביא לה סטירה, והיא, בניגוד לשאר הבחורות
שהיו פשוט בוכות בצד, הכניסה לו אגרוף בבטנו הענקית. צ'ארלי
נדהם. המכה של הבחורה הייתה כנראה חזקה, הבחור הראה סימני כאב,
פתאום קפץ עליה אחד החברים שלו צעק משהו, תפס בראשה ודפק אותו
בשמשת המכונית מספר פעמים.
הפעם צ'ארלי לא החזיק מעמד, הוא יצא בריצה מן החדר והתנפל על
הבחור השמן, הוא תקף אותו מאחורה, נשיכה קלה בצוואר, לא משהו
רציני ואז מכה חזקה בגבו, השמן נפל כמו פצצה.
הבחור שעמד לידו קיבל הלם, צ'ארלי סטר לו ושמע צליל של עצמות
נשברות, גם זה התמוטט.
שאר החבורה החליטו להסתלק בהתחלה אבל צ'ארלי היה חכם, הוא בעט
באופנועים והם נפלו אחד אחרי השני, כמו קוביות דומינו. אחד
הבחורים מהחבורה נתקע בין האופנועים שנפלו, הוא פשוט שכב שם
וקילל את כל העולם. צ'ארלי תפס תאוצה ובזינוק אדיר בעט בראשו
וזה עף החוצה כמו כדור גולף, ראשו התנתק מצווארו ונחת בדיוק על
עוד בחור. גם אותו צ'ארלי לא שכח, הוא התנפל עליו ונשך אותו
ברגלו, הבחור התחיל לצרוח. בינתיים שאר חבריו באו לעזור לו
וצ'ארלי השתדל להגן על עצמו רק בעזרת רגליו בעיטה-הבחור
נופל-בעיטה בראש-הבחור מת. לבסוף צארלי התנתק מרגלו של הבחור
שכבר לא נשם אלא שכב שם כמו שאר חבריו, צ'ארלי נגס ברגלו מספר
פעמים וישר הרגיש שיפור במצבו.
 צ'ארלי ניגש אל המכונית שלו, הרים את הבחורה שהייתה מחוסרת
הכרה, באותו רגע בדיוק ניגש למקום איש הקבלה. ברגע שהוא ראה את
ערמת הגופות ואת צ'ארלי בדם הוא קפא במקום. "אל תדאג, אני
אנקה, תקבל אלף עם לא תגיד שזה אני, אה ואוכל לא צריך, תודה,
אני אכלתי הרגע" אמר צ'ארלי והסתבב ללכת כאשר איש הקבלה עומד
שם מוכה הלם.
צ'ארלי נכנס לחדרו והשכיב את הבחורה על מיטתו, ניקה את פניה
מזכוכיות, אך דם לא היה על פניה בכלל. "נזיין אותה, נהרוג אותה
ונבלע אות..", צ'ארלי לא הספיק לסיים לחשוב, כאשר הבחורה פתאום
התרוממה בצורה חדה כלפי פניו של צ'ארלי. "אל תחשוב על זה
אפילו" אמרה לו הבחורה.
"לחשוב על מה?" שאל צ'ארלי,
"לזיין אותי, להרוג אותי ואז לאכול אותי!"
"זה בדיוק מה שחשבתי לעצמי" אמר צ'ארלי, "למה אני אומר את
האמת????" שאל את עצמו
"כמפלצת אתה לא יכול לשקר, אתה תמיד תגיד את האמת, לא משנה מה
יקרה"
"לא ידעתי את זה.. רגע איך את יודעת מה אני בכלל?"
"כי אני בדיוק כמוך"
"את מה בדיוק?"
"אשת האגדות והסיוטים, בדיוק כמוך"
צ'ארלי בחן אותה, את כל כולה. הוא לא שם לב לפני, אבל היא
הייתה לבושה כמוהו, הכל שחור, מעיל שחור ארוך ומשקפי שמש
שחורים. היא הורידה את משקפיה, והוא ראה עיניים שחורות. צ'ארלי
עצם את עיניו ופקח אותם שוב, הוא ראה בחורה יפיפייה מולו.
"קוראים לי שרי. גם אני פעם הייתי רופאה, לפני עשרים שנה בערך,
וגם לי קרה את מה שקרה לך.."
"רגע. כמה עוד כאלה יש?"
"המונים, רק בעיר יש כמאה מפלצות, בכל ארצות הברית עשרות אלפים
ובעולם כמה מאות מליונים"
"ואיך אני.."
"אל תדאג אני אביא אותך לשם, עוד כמה דקות, רק תביא לי משהו
לאכול, טוב?"
צ'ארלי יצא איתה החוצה והפשיט את אחד הגופות, ותוך שלוש דקות
הוא ראה רק שלד עצמות, היא אכלה אותו כמו דג פיראנה שאוכל פרה,
שלוש דקות והכל נגמר.
"איך בדיוק..?"
"גם אתה תלמד, אל תדאג, יהיה טוב. עכשיו תעצום את העיניים ושב
על האופנוע"
שרי הרימה את האופנוע וצ'ארלי התיישב מאחור, היא התניע אותו
והם יצאו לדרך.
 צ'ארלי לא הרגיש איך הוא נרדם בכלל על האופנוע, הוא לא היה
אמור להירדם אבל שרי נתנה לו תרופת הרגעה והוא נרגע לכמה שעות.
הוא פתח את עיניו והסתכל מסביב, הוא שכב על ספה בתוך חדר ענק
שלא היה בו כלום חוץ מטלוויזיה ישנה. הוא הביט על הקירות וישר
הבין שהוא נמצא מתחת לאדמה.
הטלוויזיה שנדלקה פתאום בעצמה הבהילה אותו מעט. על המרקע
הופיעה שדרנית חדשות, צ'ארלי הספיק לשמוע ממש קצת לפני שהיא
שוב נכבתה, "אם כן, זוהי תעלומה גדולה מאוד בשביל שוטרי העיר,
רצח לא חדש להם אבל לא רצח שנעשה על פי דבריו של עובד המקום על
ידי איש אחד, רצח של עשרה גברים גדולים מאוד וחזקים ובנוסף לזה
חשד לקניבליזם..". דלת החדר נפתחה, ובחדר הופיע שרי,
"זהו צ'ארלי, אתה תשב בחדר הזה בינתיים, עשית לנו מספיק בלגאן
ביום אחד"
"אבל אני רק.."
"אתה רק תשב פה כל הזמן ותלמד. המרקע ואני נלמד אותך להשתמש
במה שניתן לך"
שרי יצאה מהחדר, וצ'ארלי הביט בעצב על התקרה, עצם את עיניו
ונרדם. הוא הרגיש ששם הוא יכול לישון, שם זה כמו בבית אך רק
כבן אדם.