הבטחתי לעצמי שאם אני מנצחת בסוליטר אני אומרת לך שאני אוהבת
אותך. אח"כ הפסדתי. היה ממש הפסד צורם כי נשארו לי שלושה קלפים
בערימה וכל מה שהייתי צריכה היה רק שבע אדום, ואולי תשע.
והייתי גם ממש קרובה. עכשיו, כשאני חושבת על זה. עדיף שלא
ניצחתי. מה אני אספר לך? משהו שאני לא בטוחה בו בעצמי?
אל תחשבי על כל דבר יותר מדי
סוליטר זה בכלל משחק השטן. אף פעם לא מנצחים בזה. אתה יכול
לעשות כל מיני התערבויות עצמיות שם, מתוך ידיעה ברורה שתפסיד,
ואז תנצח, במעין דרך מעוותת שכזו. לדוגמא- אם אני מנצחת
בסוליטר אני רצה ערומה במסדרונות בית הספר. אני חושבת שעשיתי
את זה פעם. לא את הריצה, את ההתערבות.
תפסיקי לשחק משחקים עם עצמך
אז, איפה היינו. כן, עמדתי לספר לך שאני אוהבת אותך. כלומר,
לפני שהפסדתי בסוליטר. אחרי שהפסדתי, את ההפסד הצורם שכבר תואר
הרגשתי מין טעם מר בפה. הייתי כמעט בטוחה שאני עומדת לספר לך.
אט אט הקלפים הסתדרו, צץ איזה שש שחור שהייתי צריכה. הכל העיד
על כך שמחר, בשעת בוקר מוקדמת אני אגש אלך. אמלמל את שמך,
ואמלמל, כלומר אנסה שלא, אבל זה בטח מה שיקרה, אמלמל את אשר על
נפשי כבר מתחילת השנה. אבל כאמור, הפסדתי. אבל הטעם בפה נשאר.
הייתי צריכה מעין תחליף.
למה לא הדבר האמיתי
אז זה התחליף שלי. המלמולים פה. כמובן שאין סיכוי שתקרא את זה.
זה כתוב ביומן. ואחר כך אני חושבת שאני אזרוק את זה לאש.
כלומר, את היומן, רק ליתר בטחון. כי עכשיו, אחרי שהפסדתי, אני
לא יכולה לספר לך. כמובן שאני יכולה, אבל אני כבר לא צריכה
לספר לך.
למה את עושה את זה לעצמך
זה כואב. אני מודה. לשמור דבר כזה בבטן. זה לא כזה דבר גדול.
כי, כמו שכבר כתבתי, אני לא בטוחה, במה שהייתי יכולה לספר לך
לו ניצחתי. כלומר. אתה מבין...
לא הוא לא
אתה מבין, כשאתה שמח אני שמחה. כשאתה עצוב, אני מחייכת. אבל רק
כדי לא לעורר חשד. בפנים הכאב חורך את נשמתי. רוצח אותי בדרכים
שאף אחד לא יכול לרפא. אבל כנראה שהגורל רוצה אותי ככה. שרופה.
אחרת, למה הפסדתי בסוליטר? אולי הגורל מנסה להזהיר אותי
ממשהו?
את אשמה
אולי הפסדתי בכוונה. אולי בתת מודע ידעתי שכל העסק הזה מסוכן.
כל ההתוודות הזו. מישהו עלול להפגע, אני עלולה להכוות.
כבר נכווית, את עדיין נחרכת
האש תשרוף את הכל. אני מקווה שאתה לא תקרא את זה.
אני מקווה שאתה קורא. |