שוב מגיע יום ראשון
שוב אותו הדיכאון
לקום בבוקר אחרי לילה ללא חלומות
אחרי לילה של סיוטים
אתה קולט שההורים בחו"ל
חושב בוא נישאר עוד שעה לישון
כי במילא לאף אחד לא איכפת
מגיע בשיעור שני או שלישי לכיתה
למורים כבר לא איכפת
העיקר שהיגעת
הם חושבים גם ככה שאתה משוגע
שאתה "פריק"
שאתה בכלל מוזר
אומרים לך כל הזמן
אתה חיי בתוך בועה
בועה גדולה
אבל רק אתה בתוכה
אומרים שאתה שרוט
אומרים שרק הפסיכולוג
או הפיסכיאטר יצילו אותך
אומרים שאתה לא שפוי
וכל זה למה?
כי אתה רוצה שלום?
כי אתה מאמין בשלום?
או שזה בכלל בגלל המוזיקה שאתה שומע?
או הסגנון שאתה מתלבש?
או איך שאתה מדבר?
אבל לך, לך כבר לא איכפת
שיגידו מה שהם רוצים
הרי אתה באמת חיי בתוך בועה
והכל הכל בגלל....