רוצה לכתוב לך שיר הלל
אך נדמה שעשיתי כבר שימוש בכל המילים
עד כמה ניתן להטות את הפעל א.ה.ב.
ולא יהיה לך לזרא?
רוצה להרטיט מניפת נוצותיי לקראתך
אך הן כבר מרוטות, דהה צבעם
וכי כמה כסתות אוכל למלא במוכי
וראשך ימצא בם מנוחה?
רוצה לפצוח פי בזמר
אבל גרוני ניחר
והד קולי כקריאת העורב ישמע
אך הישית ליבך לצלילי
ומצאת בו את המנגינה?
רוצה לחולל, לחוג סביבך
אך אללי, רגלי לא נושאות כרסי
צעדי גמלונים ואברי פזורים
ואיך אשא חן בפניך
טרם ארמוס רגלייך תחתי?
כן זה אני הקרח
משורר הדלות, עילג הפה
בעל הרגליים השמאליות
התוכלי לראותני מבעד?
צאר |
