תלשתי את העלים היבשים מהעדניות במרפסת , תולשת ומשתתקת
תולשת  וחושבת , עלי , עליך על נשירת יחסינו , על היובש
שהכריע
אותנו .
פסק זמן ביקשתי כשהרגשתי כיצד יחסנו משתרגים והופכים
למסוררים,
פסק זמן על מנת שנוכל להירגע ולחשוב .
סבתי ,זכרונה לברכה , נהגה בין היתר לומר  "כל דבר ארעי ,
דינו
לההפך לארוך ועובדתי אף מהקבוע והיציב "  או  "שאין דבר כזה
חצי
חי או חי מת ביחסים , אם גוסס הקשר יש לנתקו ממכשיר ההנשמה "
אשה חכמה וידעונית היתה אותה אשה קטנת ממדים , אכן צדקת סבתא,
כשגוועו אט אט יחסינו , גם הטובה במכונת ההחייאה , לא יכלה
למנוע
את תוצאה המתבקשת  והם פירפרו קלות ולבסוף שבקו לכל חי .

ערמת העלים הוכנסה כלאחר כבוד לשקית והושלכה לפח , הבטתי בה
שנייה ארוכה וחשבתי לעצמי , כלום אצליח להשליך כך מאחורי  את
כל אותם רגשות עזים שיבשו , כלום אצליח אף אני להצמיח בתחילת
העונה הבאה  רגשות  חדשים  כאותם עלים  ירוקים ורעננים , מלאי

חיות וחן  או שמא אכונס בעצמי ואתן לאותם שריגים לסוכך עלי
מפני
שבירה מחודשת ותחושת הריק התהומית שהכתיבה חיי בשנה האחרונה ,
שנה של התכנסות בעצמי , פירור עצמי לרסיסי רסיסים והרכבה מחדש
?

יצאתי מפוכחת יותר ממערכת יחסים זו , אך גם חבולה , זהירה
יותר
אך גם פגועה .
על עצמי כעסתי יותר מכל , הרי הבטחתי לעצמי לא להיסחף מדי , לא
להיגרר , הרי ידעתי מה תהיה השורה האחרונה ולמרות הכל מצאתי
עצמי
בתוך אותו ריק ששאב אותי מטה , מטה .
מסתבר שבת אנוש אנוכי ולא שריד וצאצא לאלים באקרופוליס , גם
אני ,
זו המפגינה ומחצינה חוסן , יש את היכולת להישבר , להיפגע .
ואולי טוב שכך , כי עדיפה בעיני היכולת הפגין רגשות , רוך וחום
על פני האפשרות האחרת , המנוכרת , המתכתית הסינטטית , הצבועה ,
האטומה והשכלתנית .

שנה עברה , אוספת עצמי ועורכת מאזן חיים , לא מקלה על עצמי
ולא
מנסה ליפות דברים .
מעלה אחד לאחד , עובדות , מסקנות , יתרונות וחוויות ... ויודעת
!!!
אם היתה ניתנת לי האפשרות לחזור אחורה בזמן , הייתי עושה שנית
את
אותו הדבר ובאותן עוצמות , שכן השורה התחתונה במאזני , שווה
את
כל אותם לילות לבנים וקשים .
הערך המוסף שווה לאין שעור , למדתי אודותי , אודות נשיותי
ועצמי.
פרק חשוב שרק ההתנסות האישית היתה יכולה להביאני לאותה מודעות
עצמית כמו מכירה אני את עצמי כעת , כמו יכירוני כל מי שדרכיו
יצטלבו
בשלי בעתיד וידע אותי , עבורי .



23/5/02