"היי שקטה" ביקשת בכל צהרים כשעלית על משכבך לנוח את
השלאפ - טונדה הקבוע שלך .
"או קיי אמא יהיה שקט כאן" עניתיך ופרשתי לעיסוקי , לנגן
בגיטרה ... אי אפשר , לשחק עם הכלב על הדשא ... אי אפשר
הוא ירעיש וינבח , למוסיקה מהרדיו אפשר להאזין אמנם אבל בשקט ,
בשקט .
איך אפשר לשמוע את אלביס המענטז בשקט ? טוב אוותר על העניין
שוב .
שיעורים לא בא לי להכין , יוסף המורה להיסטוריה , שוב ירד
עלי לפני כל התלמידים , מה לעשות שכתב ידי לא נראה לו או
שנדמה לו שאני פרובקטיבית מדי לגילי ? סך הכל אירגנתי מסיבות
סלוניות בדירתי לצד דבקותי בהדרכה ב"צופים" ולצד התנדבותי
בבית זקנים פעם עד פעמיים בשבוע .
יוסף , זימן את הורי והזהירם מהתדרדרותי האפשרית , הזמינם
ולא שכח לציין את אי אהבתי את מקצוע הוראתו .
"מעניין למה ?" שאלתי עצמי בשקט , בשקט והשפלתי מבטי לרצפה
לאורך כל יתרת הפגישה .
"אפשר לחשוב מה כבר עשיתי , מסיבה סלונית , נו באמת " האמת
שאני הייתי הראשונה והיחידה בכיתה ואולי בשכבת הגיל שלי בבית
הספר , שבביתה היה טלפון , רכב פרטי או טייפרקורדר לצד הפטיפון
ועשרות התקליטים החדישים ביותר .
אז עשיתי מסיבה , ביג דיל , רקדנו "סלו" במקום לקפץ ולפזז עם
איזה ריקוד עם , זו סיבה להעליב אותי שוב ושוב לפני כל הכיתה?
"לא , לא אכין שיעורים עכשיו" פסקתי וקמתי לכיוון הדלת ,
הוצאתי מהמחסן את האופניים ודוושתי לכיוון עירית חברתי הטובה ,
עירית שרק למשמע שמה , אמי קיבלה אלרגייה ותפרחת
בכל הגוף , היוותה עבורי באותה תקופה עולם ומלואו .
"היא מוציאה אותך לתרבות רעה " כעסת ואמרת שוב ושוב , "למה
נדבקת דווקא אליה , חסרות בנות מוצלחות יותר ?" שאלת .
"לא אמא , לא חסרות , אבל אני אוהבת את עירית , אז מה אם היא
נשארה כיתה ?"
בביתה של עירית תמיד מצאתי מרגוע , המקרר היה עמוס מכל טוב
הארץ , גם לה היה מקלט טלביזיה והוריה , על אף היותם מחוסרי
תארים אוניברסיטאיים , היו גדושי שמחת חיים וחינניות . אחיותיה
החייכניות איפשרו לי למדוד בגדיהן החדישים , ובכלל עירית היתה
הראשונה בבית הספר שעישנה בסתר .
נו מה הפלא שאימי חששה מהחברות הזו ?
צלע שלישית היתה במשולש החברתי שלי , "מוניקה" שמה , מוניקה
היתה המתונה והדגרנית ביננו , ממנה העתקנו שיעורים , ממנה
ביקשנו שתחפה עלינו , בכל פעם שברחנו משיעור כזה או אחר ובכלל
, מוניקה השמנה , היתה נחוצה לעירית ולי כדי שיהיה על מי לצחוק
.
"למה שלא תהדקי יחסייך עם מוניקה ותלמדי איתה , במקום לבזבז
זמנך עם עירית ?" צרחת עלי אמא שוב ושוב .
ואני בשלי , את כועסת ואני נמשכת כמו דבורה לצוף אל עירית .
מדי צהרים הלכת לך לנוח ואני דאגתי לך , דאגתי שתנוחי , אחרי
הכל את היית ניצולת שוואה , עברת הרבה וחשוב היה לי שתנוחי,
אשה חלשה היית , אך חזקה באופייך , תמיד לבושה בקפידה , תמיד
מסתובבת עם פרנסי ומכובדי העיר , תמיד מושא להערצה .
ואני... אני עשיתי לך בושות לטענתך .
"צאי כבר מהג'ינס הזה , את בת ולא בן " חזרת וביקשת "הפסיקי
לרכוב על אופניים , היי נשית יותר " צעקת "השקיעי בלימודיך"
!
אמא ... את כבר אינך איתנו וחבל , כיום כבעלת משפחה ואם לבנות
בוגרות , אני בהחלט יכולתי לתת לך הרבה נחת וגאווה , כיום היית
רואה כיצד חילחלו בי , כל אותם נימוסים יאקים שהקפדת עליהם
ודאגת להנחיל לנו , ילדיך .
ועירית... אמנם את לימודיה לא סיימה , אך גם היא חובקת שני
ילדים לתפארת .
כיום , יותר מתמיד אני חסרה אותך , מתגעגעת להטפותיך ,
לאסטתיות שלך לריח המיוחד שהותרת בבגדיך , בנשמתי .
25/5/02 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.