אלוהים

אני יודע שזו תקופה קצת לחוצה בשבילך, אבל אני לא אשקר, זו
תקופה לחוצה לכולנו.

זוכר שעשית בריאה? ואדם וחווה, וגן עדן והכל? כולם פה למטה
זוכרים, עכשיו נדמה כמו חזרנו אחורה והכל פה תוהו ובוהו.

עומדת להיות מלחמה, אני לא יודע כמה אתה עסוק לאחרונה, אבל זה
מעסיק כרגע את כולם, כן, גם אותי, המחשבה הזו, שאנחנו, "דור
הנרות" בנובמבר 95' עומדים למות עכשיו, ולא על המדינה בדרך,
מאוד מעסיקה כרגע, זו מחשבה אחת שמלבה בתוכי. מזה שנה שהמחשבות
היום יומיות האלו פינו את מקומן למחשבות חדשות ויותר כואבות,
אדם שאוהב לראות אקשן ולא רוצה לחיות אותה, עובר כרגע, את משבר
שלוש השנים.

אין לי כוונה לבקר אותך, לא אלוהים, הפסקתי לבקר אותך לפני
שנים, עכשיו יש לי בקשה:
אם זה מסתדר בלו"ז שלך, תשלח לכאן שקט, שקט מסיבי שישבור את
השתיקה, לתמיד, הרמוניה שתצרום את קול המהומה ותיצור ואקום
ברעמי היריות.
שלח את הטוב, את הנועם, את הבשורות הטובות שמחכים להם כאן, שלח
את הברכה והאושר, שלח את התקווה, אם זה לא קשה, תחייה את
הקיימת, התקווה הזו בת אלפיים שנה, החייה אותה בבקשה, אחרי
אלפיים ואחת.

אתה, הבורא.

ששלחת ידך בחיי כל ונפחת בהם רוח חיים, שנתת לבך בכאב אימהות
שעצמת עיניי ילדים.

תן לזה סיבה, תן לכל זה משמעות.

ברשותך הייתי רוצה גם מילה אישית, אם לא קשה לך, ואם זו לא
טרחה,
שלח לי גם חברים לימים של חול, עכשיו שכולם במרוצת השבתות. די
קשה להרגיש משועמם, ולצפות כל הזמן לקצת ריגוש בחדשות כדי לא
לרצות לצאת מהבית.
שלח לי גם חברה לחיים, שהרי קל יותר לכאוב כאשר יש לך סיבה,
חברה זו סיבה, אין חברה, זו לא סיבה.

בתקווה שתקרא את מכתבי.

שלך, טל.