3 שנים.

להכיר מישהו שלוש שנים זה המון. ללמוד איתו בכיתה זה כבר בכלל
מוזר - את רואה אותו כל בוקר, כשהוא רק קם מהשינה. יושבת איתו
לסיגריה בחצר, צוחקים על המורים. עוברים יחד שלושה טיולים
שנתיים. ובטיול שנתי הכל שונה - את רואה עם מי הוא אוהב
להסתובב, איך הוא נראה כשהוא קם ויוצא מהאוהל, עם קורי שינה
ובגדים סתורים. ואיך הוא נוחר כשהוא ישן. את נורא מחבבת אותו,
אבל זוכרת את זה רק בבי"ס. בשאר הזמן את בכלל לא חושבת עליו.
ואתם עוברים יחד המון, בכלל, להתבגר זה אף פעם לא לבד, זה תמיד
עם עינים של עוד 200 אנשים נעוצות לך בגב, מדברות עליך,
מרכלות, צוחקות, ובלי ששמת לב הן משנות לך את מסלול החיים. אבל
דברים כאלה מגלים רק כשמסתיימים הלימודים.

בינתיים את עוברת איתו דברים נורא חשובים - החברה הראשונה שלו,
הנשיקה, את יודעת איך הוא מנשק כי ראית אותם במסדרון. הפרידה
הראשונה, הגילוח, הרישיון. את נוסעת איתו וצוחקת ולאט לאט
מתקרבים. וכל החברים כבר זיווגו ביניכם, זו דרכם של בני אדם.
לא פלא שאין ידידויות אפלטוניות, הרי אם זה היה תלוי בך הייתם
פשוט ידידים והיית אוהבת אותו כ"כ. אבל אז מגיעה המסיבה הזו,
הגורלית, כל השכבה מבינה שזו הפעם האחרונה שכולם יחד, ורוצים
רק לאהוב אחד את השני. ולפתע הלב שלך דופק במרץ, ואת יודעת שאת
אוהבת. ואת מסתובבת לספר לו את זה - אבל הוא כבר אוהב מישהי
אחרת. ולך הוא משאיר נשיקה במצח - אני מת עליך, את יודעת?

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++




תמות על מי שאתה רוצה, אבל אל תמות לי בצבא בבקשה...