אני מטפסת, שואפת ונושפת במאמץ אדיר, הבגדים נדבקים לגופי מן
הזיעה. אני מטפסת, עוד צעד, רגל שמאל, רגל ימין, לתפוס חזק,
להיזהר לא ליפול. אני מטפסת, לא זוכרת מתי התחלתי לטפס, כל
שאני זוכרת זה שפעם הייתה לי סיבה. אני מטפסת, כואבות לי
הידיים, כואבת לי הרגליים, אני מרעילה את גופי, השרירים
דואבים, מתוך ערפל מחשבותיי או מתוך שום מקום נגלה לעיני הקצה,
דמעות של אושר מבצבצות בעיניי. אני מגיעה לקצה, ואין שם איש,
איחרתי, הם כבר עזבו מזמן, לוקחת נשימה עמוקה לריאות משפילה
מבטי למטה, מרפה את שריריי הכואבים, ידי הפצועות מניחות לסלעים
הדוקרנים, אני חוזרת הביתה.