1
זה מוזר ומציק, הלא כן?
קריאה מסורגת, קצת עיתון וקצת ניטשה
ולבסוף- הכרה בעובדה הזדונית ש-
לא טוב היותי כי אין
את מי לאהוב ולזיין.
לא לפלא יהיה אם אקרא
ליום זה מימים, לא ראשון, לא אחרון,
רק מוזר ולוחץ, עצם זר בגרון,
נודף רע ופורט רע ברע
"יום ההכרה".
אכחישנה, לבטח, מחר,
לא אכיר, לא אכיל כי נגמר
וכתמול כשלשום לה אומר
כי לבי רק אליה נכמר.
מאוחר.
מאוחר לי וצר.
יום, סוכמת.
יבוא המחר!
2
הראי לראותך
שאבכה בחיקך
על אבדן אהבתך!
חושי להיראות,
תניני, תניני לבכות
בחיקך על סופך
עד כלות!
וכסיני חרפה,
וגלי את שפעם
חנקת,
שלכסותו נהגת.
אולי שם נחמה
אמצא, ואת מה
שמיום הוולדי
לא היה בידי
למצוא
ועמו חשבון למצות.
ואולי...
בואי, בואי,
בואי אליי! |
