הוא פקח את העיניים בבוקר. זה כבר לא היה בוקר, יותר צהריים
כזה - אבל למי אכפת. הוא פיהק ושפשף את העיניים. התקתוק של
השעון על הקיר משך את מבטו לשעון. 14:03. השעון המזורגג הזה
הרעיש כל הלילה. הייתי צריך לבקש ממנה להפסיק אותו, חשב. הוא
הביט לשמאלו. דנה שכבה שם על גבה, עדיין ישנה. הוא הביט בה
למשך כמה שניות וידע שהיא שונאת כשמסתכלים עליה ישנה. הוא
הרגיש כאילו הוא שובר איזה חוק לא כתוב בידיעה שלא יתפסו אותו.
הוא התמתח בעדינות כדי לא להעיר אותה. הדברים שלו היו מפוזרים
על השולחן והרצפה. הוא הסיט את השמיכה בעדינות והתיישב. דנה
השמיעה איזה מלמול לא ברור והתהפכה במיטה. השער הבהיר שלה בלט
על רקע הציפית הכחולה. הוא שפשף שוב את הפנים ופיהק. הוא ניסה
להיזכר מתי הם הלכו לישון אתמול. 4 בבוקר נשמע הגיוני. הוא
נעמד בזהירות כדי לא להעיר אותה ויצא מהחדר. הבית היה ריק. הוא
הביט אל החדרים האחרים בסקרנות. זו הייתה הפעם השנייה שהוא היה
אצלה בבית ולא יצא לו להסתכל בשאר הבית חוץ מהמטבח והחדר שלה.
לא היה שם איזה משהו מעניין במיוחד.
הוא ניגש לאמבטיה ושטף את הפנים. קיבינימט, סינן, כשנזכר שלא
הביא מברשת שיניים. הוא שטף קצת את הפה והביט בעצמו במראה.
הוא לא נראה עייף ולא היו לו שקיות מתחת לעיניים אבל הוא הרגיש
עייף. הוא התחרט שלקח יום חופש מהעבודה. הוא צריך עכשיו כל שקל
מזדיין מהמשכורת שלו, גם ככה מס הכנסה דפק לו כמה שהוא יכול
לקחת. הוא העביר יד בשער שלו, מעין אינסטינקט אפילו שכבר הרבה
זמן השער היה קצר.
'קפה-קפה-קפה' צעק לו הראש והוא שירך דרכו אל המטבח. הוא לקח
את הקומקום החשמלי ומילא אותו במים. הוא ניסה להיזכר איפה דנה
הראתה לו שהכוסות נמצאות אבל לא זכר והתחיל לחטט בכל הארונות.
לבסוף מצא כוס וחיכה שהמים ירתחו. הקומקום נראה לו די ישן והוא
הניח שזה ייקח עוד כמה זמן. החשק לסיגריה כבר הציק לו ובלי
לשים לב הוא מישש את הכיסים שלו וקלט שהן כמובן בתיק בחדר.
ביחד אתה. קיבינימט, סינן לעצמו בשנית.
הוא חזר לחדר ופתח את הדלת באייות והציץ פנימה. דנה עדיין
ישנה. הוא נכנס על קצות האצבעות, פתח את התיק והוציא ממנו את
הסיגריות שלו ומצית. הוא התגנב בחזרה החוצה וסגר את הדלת. הוא
חזר למטבח וראה שהמים כבר רתחו. הוא הצית לעצמו את הסיגריה שלו
והכין לעצמו את הקפה. הוא ינק מהסיגריה ונשף אותה החוצה במין
הקלה שלא ידע להסביר אותה. החלון מולו היה סגור. הוא פתח אותו
והביט על הדשא שנשקף מולו.
הדלת של החדר נפתחה והוא שמע את צעדיה של דנה לחדר האמבטיה, את
הורדת המים, את הברז ומברשת השיניים ואת צעדיה היחפים על הרצפה
לכיוונו. היא הגיחה מהמסדרון עם חולצת טי שירט שגדולה עליה
בכמה מידות ושערה מסודר - בטח סידרה אותו מול המראה, הרהר.
כשראתה אותו עם הסיגריה חייכה ושאלה אותו אם לא היה יכול
להתאפק וכבר על הבוקר היה צריך לעשן. הוא משך בכתפיו והיא לקחה
לעצמה כוס ולחצה שוב על כפתור הקומקום. הוא הביט בה עושה את כל
הפעולות האלה בטבעיות לגמרי, ותהה על מה היא חושבת.
הוא נזכר באתמול בלילה, איך התמזמזו על המיטה שלה בטבעיות כזו,
כאילו זו לא הפעם הראשונה שהם עושים את זה. הם המשיכו ככה עד
שהגיעו למצב שניצבו אחד מול השנייה רק בבגדים תחתונים אבל
שניהם הרגישו אי נוחות כי ידעו שרק חדר אחד מפריד בינם לבין
ההורים שלה.
ולמרות שהוא מאוד רצה להמשיך והיא ידעה עד כמה, ולעתים הרגיש
שהיא מגרה אותו בכוונה כשהיא יודעת שהם לא יכולים, הם נשארו
כך, עם בגדים. הוא הרגיש שהוא לא יכול יותר ולא אכפת לו מה יש
מסביבם.
הוא הפשיט אותה ואז את עצמו ושכב אתה בכל מקרה.
הוא הביט בה כשמזגה את המים לכוס, היד שלה למעלה והחולצה שלה
גם עולה, חושפת ירכיים דקיקות ובהירות. תמיד אמרה לו שהיא
שונאת את הרגליים שלה, שלא היו ארוכות במיוחד - ושאם הייתה לה
האפשרות הייתה מעדיפה רגליים ארוכות ושזופות כמו שיש
לדוגמניות.
היא לקחה לגימה מהקפה ונשענה על השיש. הוא לקח עוד שלוק מהקפה
ואיפר את הסיגריה לכיור. היא הוציאה סיגריה מהחפיסה שלו והציתה
אותה. קפה וסיגריה על הבוקר, התענוגות הקטנים, אמרה כשנשפה את
העשן. הוא סיים חצי מהקפה והניח את הכוס על השיש. היא קפצה על
השיש והתיישבה עליו כשהיא מנענעת את רגליה כמו ילדה קטנה. הוא
אהב כשהיא עשתה את זה למרות שהיה מכחיש אם מישהו היה שואל. הוא
הניח את הסיגריה על פי הכיור והלך לכיוון החדר. היא הביטה בו
נעלם לכיוון המסדרון ולגמה מהקפה שלה.
הוא התיישב על המיטה בחדר, אוסף את דבריו לתיק. הוא התיישב על
המיטה וראה כתם על השמיכה הדקה שהייתה זרוקה על המיטה. הוא
גיחך לעצמו וגרב את הגרביים שלו. הוא לקח נעל אחת והתחיל לחפש
את השנייה. מצא אותה מתחת לשולחן זרוקה על צדה. הוא נעל אותה
ולקח את הדברים והלך אל המטבח. דנה סיימה את הסיגריה וכוס קפה
הייתה בידה. היא נשענה על השיש, משעינה את ידיה על השיש
ומחזיקה את הכוס. הוא ראה את התחתונים שלה מבצבצים מתחת לחולצת
טריקו. היא זמזמה איזה שיר שלא הכיר, בטח גם משהו שהוא לא
אוהב. היא הביטה אליו פתאום ומבט של הפתעה על פניה. היא שלחה
אליו מבט ששאל למה הוא לבוש עם הדברים ומוכן והכול.
הוא ניגש אליה והיא הביטה בו, מחכה לתשובה. הוא דקלם לה את
הנאום שהכין כבר מראש, על איך שנראה לו שזה לא ילך, שהיא
מתגייסת בעוד חודש ולו אין זמן אליה עכשיו עם העבודה ועם הדירה
החדשה שלו. כל אותו הזמן מחזיקה את הכוס בידיים, חובקת אותה,
כאילו אם לא תעזוב אותה הוא ישנה את דעתו. כשסיים את הנאום
בטון לא אכפתי לחלוטין, שילח אליה מבט אדיש.
הוא לקח את הסיגריה, לקח ממנה שאיפה אחרונה וכיבה אותה בכיור.
פניה לא שידרו שום הבעה. היא הביטה אל כוס הקפה שלה ובחזרה
אליו.
היא העבירה יד בשערה וניגשה אל הדלת ופתחה אותה ונעמדה לידה,
ידיה חובקות את גופה. הוא ניגש אל הדלת והביט בה. הוא שאל אם
הכול בסדר וידע שבעצם לא אכפת לו והוא שואל כדי לא לצאת לגמרי
בן זונה. הוא לא היה בטוח אם אכפת לו או לא, עכשיו שראה את
הנערה הזו, שבעוד חודש מתגייסת, ובטח תמצא זיון יותר טוב בצבא
או אפילו מישהו קבוע.
הוא יצא החוצה ולחץ על הכפתור של המעלית, מפנה את גבו אליה
ומחכה שהמעלית תגיע. הוא לא שמע מיד את הדלת נסגרת ולכן כאשר
נטרקה הוא נבהל מעט, פתח את הדלת של המעלית, לחץ על קומת קרקע
וחיכה שהמעלית תרד את חמש הקומות למטה, בפעם השנייה והאחרונה.