(זוג יושב בסלון, אחד מול השני, לידם שולחן קטן. היא מחזיקה
מפית ביד. הוא לבוש כמו מישהו שנמצא עדיין בסיקסטיז. הקטע
מתחיל מאמצע של שיחה ביניהם)
היא: אתה לא מבין. אתה לא יכול להבין. (פאוזה קצרה) שנה.
בזמן שאתה חיפשת את עצמך בתוך סיגריה בהודו כשאיזה פריחה
מטומטמת מוצצת לך את הזין הקטן שלך, אני עברתי שנה לבד. בתוך
המציאות הזו. יש כאלה שלא צריכים לנסוע עד להודו בשביל להבין
דברים.
הוא: שלום ואחווה, אחותי... שלום ואחווה.
היא: שלום בתחת שלי! בתחת שלך! תתקע אותו בתחת שלך. תתקע!
תתקע! תתקע אותו...
הוא: Make love, Not war!!!
היא: Love בתחת שלי! בתחת שלך! תתקע אותו בתחת שלך! תתקע!
תתקע! תתקע אותו...
הוא: (מנסה, אולי בכל זאת...) GREENPEACE?
היא: GREENPEACE בתחת שלי! ב...
הוא: (קוטע אותה, עצבני) בתחת שלך, בתחת שלך...כל העולם
בתחת שלך!
היא: כל העולם, ואתה לא.
הוא: למה אני לא?
היא: כי לא.
הוא: ככה? אחרי שנה וחצי?
היא: חצי שנה.
הוא: שנה וחצי.
היא: חצי שנה. השנה של הודו לא נחשבת.
הוא: למה לא נחשבת? הבאתי לך מתנה...
היא: בטח מתנה... מפית של סניף מקדונלדס בהודו! (מניפה את
המפית באוויר)
הוא: (מרים עיתון מהשולחן, מעיין בו מספר שניות, אח"כ שב
להסתכל בה) אז...מה עכשיו?
היא: מה עכשיו? (מרימה תרמיל מסע שהיה מוסתר מאחורי הכורסא
שעליה ישבה) עכשיו אני נוסעת להודו ! (מעמיסה את התרמיל על
הגב ויוצאת מהבמה)
הוא: (ממשיך להסתכל על המקום שדרכו עזבה, אח"כ מסתכל על
הקהל מבולבל, ואז בהחלטיות מוציא גם הוא תרמיל מסע שהיה מוסתר
מאחורי הכורסא שעליה הוא ישב) גם אני! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.