מעולם לא כעסתי כל כך
הכעס ממלא את נימי נפשי
(עד האחרון שבהם)
זורם בדמי מהלב-
ובחזרה
מתפזר בחלל הראש,
לוחץ.
גרורות נישאות, ממלאות
את הרחם.
גלגלי העיניים כמו שמש נירקבת
יבשים. שורפים.
גרון ניחר
מחשבות נודדות
מתנגשות
מסתלסלות. תועות.
הכל חולף על פניי.
ומתוך שמיים ריקים ועכורים
זכות מתפשטת
מרגלת אותי- אחריי
חונקת.
מרתכת אותי לעצמי
ונדמה שהגיעה השעה.
הותרת אותי בין החיים
ובין המתים
רק דממה נאלמת
ואתה.
הותרת אותי בין החיים
יחד עם קורבנותיי
אותם הרגתי
בשכחה.
אותך אינני שוכחת
ולפיכך
אינך עוד מת.
ויום יבוא
יום אחד, קטן ובלתי חשוב
ובו דמותך האצילית
החיוך האינסופי
העיניים הבורקות
הסוודר האדום
לא
יצופו במוחי.
וביום הזה אתה תמות.
ביום הזה
תיוותר נטוש בין המתים
עטוף בדממה נאלמת
ואני איוותר
לבד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.