התעוררתי מרשרוש הקולר של ג'ואי, שבא להעיר אותי ביחד עם אמא
כהרגלו בימים האחרונים, או למעשה, מאז שהגיע אלינו. שלחתי יד
ללטף אותו לפני שפתחתי עיניים והוא ליקק אותי וניסה לקפוץ על
המיטה.
'איזה מזל שיום שישי היום' חשבתי. יום קל בביה"ס, אחה"צ פנוי,
סוף שבוע. החיים מגניבים.
Good day Sunshine.
נעמדתי מול המראה ונזכרתי בתספורת החדשה שלי. איזה יופי לי.
התחשק ללבוש משהו מיוחד. לא ממש מיוחד, אבל לפחות מושקע. לא
רציתי גופיה כי אמרו שיהיה קר בבוקר. מחולצות צמודות נמאס לי.
אז טי-שירט. אבל גזור. חיטטתי בארון. חולצה צהובה מהקייטנה
מכיתה ד'. איזה זכרונות נעימים. חולצה מקורית. עדיין עולה
עליי. שלפתי את המספריים וגזרתי ברישול למעלה ולמטה. כשלבשתי
אותה היא נפלה בדיוק כמו שצריך- אסימטרית, חושפת כתף חלקה (אחד
מהחלקים המקסימים יותר בגוף שלי) וכתפיה של חזיה. ביחד עם
המכנסיים הירוקים, מושלם. סידרתי את התספורת החדשה עם קצת קרם.
היא היתה קרובה להיות השער האידיאלי שלי- חלק חלק בקארה.
נראיתי נפלא. זה אחד הימים שלי.
How does it feel to be one of the beautiful people.
כולם אמרו לי להתחדש על התספורת. השיער נע סביב ראשי בתזזיות
עליזה.
רגע לפני ששיעור מתמטיקה התחיל, קראתי בלחישה לדורון בשולחן
הסמוך.
"דורון" הוא רכן קדימה כדי לראות אותי מעבר לילד שישב לידו. גם
אני רכנתי. חייכתי אליו חיוך שובב וניפנפתי "בוקר טוב,"
"בוקר טוב," הוא ענה "תתחדשי,"
"בן שם לב," אמרתי בהערכה.
"תתחדשי, עפרי," אמר אלון מהשולחן שמאחורי. חייכתי אליו חיוך
של 'עכשיו אתה נזכר?'.
"לא, אני שמתי לב קודם," הוא מיהר להגיד "אמרתי לך כבר בכיתה
אבל לא שמת לב."
"אה. סליחה," חייכתי. איזה יום נפלא. אנשים שמים לב אליי.
בעודי מזמזמת שירים שמחים, לקחתי משם את נוכחותי הזוהרת והלכתי
לעשות שרירים בחנ"ג.
Another day in paradise.