שמש עלתה מעל הראשים,
אי שם יש מקום בו צומחים ברושים.
לבלב לו העץ, דרור היה מזמר,
בזה המקום, רק השיש סנוור.
עיניים יפות, הבריקו מכל עבר,
שם בבית קברות עומד קבר.
לבנה מלאה כוכבים זרקה,
נערה פסעה לשם בשתיקה.
יופי הזהיר, גם חיצוני גם חבוי,
לבשה בד שחור וכבר ובלוי.
התרוצצה התקווה, רזה וגידמת,
הנערה פנתה אל הקבר, בקושי נושמת.
השקר גסס, ירק עליו יושר,
שדים לטפוה, נשק לה החושך.
וחיש, דמעת אושר מלחי נגרה,
נפלה על ברכיה אותה נערה.
אהבה כמו אויר, וריח שמחה,
והיא השתטחה על הקבר בוכה.
ילדים לצו, אנשים צחקו,
כמה בודדה היא, לו רק ידעו.