"ביש מזל!" נהמתי, וטרקתי את דפנות השש-בש, "נמאס לי לנצח את
עצמי ובכלל לא כל כך כיף להפסיד לי כל הזמן. הוא כבר לא יגיע"
חשבתי לעצמי בעודי נוגס בפרוסה המרוחה בנדיבות בממרח קקאו
צהל"י.
לא כל כך נורא, אז תשמור לבד- אני באמת אשמור לבד, יש ברירה?
אין ברירה!" קטעתי את הדו-שיח הפנימי שלי ומרחתי עוד פרוסה
בניסיון נואש להטביע את יגוני בלחם עם שוקולד, אבל הבנזונה למד
כבר לשחות... "גם כן יגון" אמרתי בקל רם למרות שלא היה איש
סביבי.
שעון היד שלי צפצף והודיע לי שיש לי בעצם עוד שלוש שעות להעביר
עד שש בבוקר- לבד, ובכן לא בדיוק לבד, אני והיגון שלי.
(התעלמות מסתבר באמת לא פותרת).
הרוח מנשבת בקלילות אין זכר לחומו של היום ולזבובים הטורדניים,
" אילו רק יכולתי לעשות ליגון את מה שעשיתי לזבובים"... הרהרתי
וחיוך זדוני בצבץ לו מבין זוויות שפתי.
את הזבובים שתפסנו היום כלאנו בבקבוק "קולה" ודנו בדרכים שונות
כיצד יש לתרגם את התסכול שלנו למעשי רצח ועינויים ביצורים
המכונפים.
ההצעה הבולטת הייתה לזרוק סיגריה פנימה ולהביט בהם נחנקים מן
העשן, אך לאחר שטענתי כי אם נקפיא אותם בפריג'ידר ואז נפשיר
אותם הם יחזרו לחיים החלטנו לבדוק זאת, טענתי התבדתה.
אבל היגון שלי, הוא לא נכנס לבקבוקי ליטר וחצי. הרמתי את ראשי
למבט קצר סביב, הכל נראה כשורה, אין ערבים, אין את האידיוט
שאמור לשמור איתי ואפילו בתיה, חתולת האבט"שים, ש"דפקה" אתמול
לאורי שניצל, באופן יוצא דופן אינה בטווח ראיה, אין כלום רק
אני, זת'ומרת רק אני והיגון, יושבים מאזינים לרשרוש העלים
ברוח, לצרצר שמאחורי המקרר, ולרעש העמום והקבוע הבוקע ממנוע
המזגן. היגון יושב משמאלי ובוהה לי בעיניים "מה?! מה?! אתה
צריך משהו, רוצה משהו?! מה?! יא קרץ, עלוקה! ז'דיין לי
מהעיניים !"
התפרצתי עליו, הוא נותר כשהיה בפנים חתומות. נשפתי אוויר באנחה
קלה, "תמיד הוא לכאן שלא צריכים אותו" חשבתי לעצמי , "בעיתות
של חוסר וודאות, שעמום, פחד ואכזבות, יצור מאוס" המשכתי את קו
המחשבה.
סידרתי את חגורת הנשק שלחצה על כתפי קמעה ולפתע עברה לי מחשבה
אובדנית קטנה בראש...
"תירה ביגון" אותו חיוך ממזרי שב וניצת בי "נו... תירה בו", אז
עכשיו שיש לי מחסנית בתוך הנשק, המשפט: " אני אהרוג אותך" לפתע
מקבל משמעות קצת יותר חזקה.
אבל יגון לא מת מכדורים, להפך הם מסייעים לו להתפשט (ולראות
יגון ערום זו לא חדווה גדולה או חוויה חיובית כלל וכלל).
עוד שעתיים ושלושים דקות, גם אם הייתה אשליה שאני לא אשמור לבד
הלילה אז היא נגוזה זה מכבר. אותה רוח ליל, אותה דממה, אותו
יגון היושב מולי ומזכיר לי אותה, את חום גופה, את איפה שאני
נמצא וכמה זמן ייקח עד שאמצא ... כיוון...
יש עוד זמן להרוג והששבש קורא לי, מעניין אם היגון משחק טוב,
אחרי הכל ששבש זה משחק של מזל.