השמש זרחה במרחק לא רב ממני .
השמש זרחה מבין סורגי - הכלא . קיוויתי שיום אחד אשתחרר . לא
אהיה יותר סוהר . הבטתי על הציפורים שעל גדר על תיל . חלמתי
על החופש שנשלל ממני . לא פשעתי ,רק שירתתי בנאמנות את מדינתי
.
הרצון לחופש התחיל לבעבע בי : חופש  מן המקום הנורא , חופש מן
המשימה שעלי הוטלה , לשמור על המחבלים .
הייתי מחולק בין הרצון לבצע את תפקידי על הצד הטוב ביותר
והרצון לברוח מן הכלא .
חשתי שאני "מתפוצץ " ,  נחנק . לא מסוגל לסבול את המראות .
הריח שנדף מן המכלאה , ריח נורא של זעה ותבלינים .
ריח של שתן אפף את כל הסביבה  והתפזר באוויר .
צעקות האסירים שאיימו ,קיללו , השפילו אותי .
לא פלא שחלמתי על חופש . זה היה אך ורק כדי לברוח מן הגיהנום
הזה  .
החופש נשאר עבורי חלום בלתי מושג .
השמש זרחה מאחורי הסורגים , הציפורים נחתו על גדרי-התיל ,
ואני חלמתי על חופש . כמה קנאתי בהם .
נשאר רק חלום על שלום וחופש.
נשאר רק החלום , שסוהרים , אנשי -מילואים לא  יצרכו שוב לשמור
על המחבלים .
השלום עדיין לא הושג . החופש עדיין לא הושג .
אנחנו עדיין נלחמים על עצמאותינו .