במציאות שלי יש משהו מאוד מוזר, אני נכנסת למיטה עוצמת העיניים
קמה בבוקר וזו מישהי אחרת לגמרי, אני יכולה לקום יום אחד
אדומה, ויום אחד חומה, לקום יום אחד עם אף ארוך ויום אחד עם
זנב. זה באמת משונה. יום אחד קמתי והייתי כולי שחורה "מה, אין
איזה צבע אחר יותר טוב?!" שאלתי את עצמי בעצבים "דווקא זה?!"
כעסתי נורא. אני לא יודעת אם בגלל הצבע או בגלל הקרן הענקית
שהייתה תקועה לי בגב התחתון, בקיצור לא יכלתי להמשיך ככה,
ניסיתי לגרד את הקרן, לא הצליח. ניסיתי לשרוף אותה גם לא
הצליח. ניסיתי לדחוף אותה באדמה, אבל, ללא הצלחה. טוב, עברתי
לצבע דבר ראשון שתיתי מים, הוריד במקצת את השחור בקרן,
התקלחתי, הוריד עוד קצת שחור בקרן וקצת במצח, מרחתי את עצמי
בסבונים למיניהם וכלום זה לא עזר. טוב אז הלכתי ככה לבית הספר
ושמתי לב שלאף אחד לא אכפת, יש לי קרן ענקית תקועה לי בתחת! לא
ידעתי אם לבכות או להתפקע מצחוק, בסוף צחקתי. יותר טוב מלבכות,
לא?! חזרתי מבית הספר והלכתי לפומפדור לראות אצלו את הסרט החדש
שהוא עשה במחשב עם איזדרכת. זה היה נחמד אבל במשך כל הזמן הזה
לא הפסקתי לחשוב על הקרן הכבדה הזאת המעצבנת. הלכתי, חזרתי
הביתה ויצאתי עם הכלבה שלי, כל מה שעשתה היה לנבוח עלי בטירוף,
היא נבחה ונבחה כאילו אנחנו לא מכירות, "נטאשה, זאת אני גל, מה
את נובחת כמו פוסטמה?!" ואז נזכרתי שבעצם אני שחורה לגמרי
הסתכלתי על הידיים והיי, אני רגילה. כבר הסתכלתי אחורה ולאן
נעלמה הקרן הג'ווילית הזאת?! אז עכשיו באמת לא הבנתי למה היא
נבחה ואני בטח גם לא אבין אף פעם, מעניין איך אני אקום מחר.