את יודעת שאני בן-אדם טוב
אני יודעת לתת, לקבל, לאהוב
אבל משהו נורא השתבש כאן עכשיו,
ואני מנסה להיות בסדר - לשווא.
מי אני? אפילו אני לא יודעת
ובקרוב אאבד את שפיות הדעת.
נאחזת בפיסות האחרונות של ההיגיון
ורואה איך החול נופל לו, בשעון
מרגישה את הפחד מחלחל בין העצמות
אפילו את עצמי מנסה כבר לרמות,
לשכנע את עצמי שהכל בסדר
כשבעצם אני לבד בבית, בחדר,
בוכה את כל הרגשות לשיר עצוב, נפחד,
שבעוד שנה לא יזכור כבר אף אחד.
וכמו האגרטל שנפל מהשולחן ונשבר
שום זכר ממנו לא נשאר
אולי גם ממני כלום לא יישאר.
האם תזכרי אותי, אמא, כשגם אני אפול ואשבר?
אני קוראת לעזרה ומסרבים לענות,
אמא תעזרי לי, הנפש נשברת לחתיכות קטנות...