היה לו את החיוך הכי יפה בעולם
הוא היה מאושר, הוא רק נולד
הוא התחיל ללכת, התחיל לדבר
הוא היה ילד מקסים.
כל הגן קינא בו, אפילו הגננת עצמה
כולם קינאו בחיוך שלו, חיוך כה מאושר.
הוא התחיל ללמוד, והיה תלמיד מצטיין
כל הילדים אהבו אותו, גם המורים
אולי בגלל שהיה לו חיוך שחייבים לאהוב
כולם אמרו שהעיניים שלו חייכו ביחד עם השיניים
אולי בגלל זה הוא לא היה צריך תמיד לחייך.
הוא חזר הבייתה, פתח את הדלת וראה את אמא.
גם לאמא חיוך מדהים, חיוך מאושר כזה.
הם חייכו זה לזו ואמא נתנה חיבוק.
הוא נכנס לחדר ורצה לדעת למה כולם אוהבים אותו,
מה יש בו שכולם כל כך מקנאים,
הוא הסתכל במראה וראה עיניים,אף ופה
הוא אהב את מה שהוא ראה
הוא ראה את החיוך
הוא ראה את העיניים
והחליט שהוא תמיד יחייך, לא משנה מה יקרה.
לאחר 7 שנים אמו חלתה, ומרוב שהייתה חלשה לא יכלה לחייך.
הוא יצא מחדרה של אמא ונכנס לחדרו.
הרופאים ניסו להצילה אך דבר לא עזר.
הוא  הסתכל במראה ופעם ראשונה שהוא הבין
למה כולם כבר לא מקנאים...