"אז על מה אתה חושב?" שאלתי אותו "עליך" הוא ענה.
"למה?" הקשת י "כי..." הוא התמהמה "אני אוהב אותך"
"אוהב?" המשכתי "מממ...כן!" הוא עונה לי.
אנחנו בחדר שלי, יום שישי בערב, יבש כמו הרבה אחרים. שנינו על
המיטה, הראש שלי על הבטן שלו ואחרי התלבטויות מרובות החלטנו
להדליק נרות לשם הרומנטיקה שבעסק.
כיף לנו וחוץ מהנשיקות והנשימות שלנו שקט, סך הכל אמצע הלילה!
מי כבר ישמיע קול?
שקט לו, יותר מדי שקט לו והוא קם להדליק את הרדיו. יש את השיר
שלנו, של הנשיקה הראשונה שלנו, ה'שלנו' שחיכיתי לו כ"כ הרבה
זמן
"Ill go where ever you will go if I could then I would, "
השיר ממשיך להתנגן בחדר ואני חושבת, מעניין כשאני באמת יצטרך
אותו הוא יהיה שם בשבילי?
הוא נושם, מתחת לראש שלי, ואני יודעת שאני יותר מדי קיטשית
לעצמי אבל אני חושבת על כל נשימה שלו, 'כמה אני אוהבת אותך',
'אני אוהבת אותך', 'אני אוהבת אותך'  אני לוחשת לעצמי, "אני
אוהבת אותך!" אני אומרת לו בפרץ של התרגשות למרות שזה לא פעם
ראשונה. "אני יודע!" "מזתומרת אתה יודע?" אני מתקוממת, מתרוממת
ונשענת על מרפקי בצורה מאוד לוחצת על צלעותיו. "אני פשוט
יודע!" הוא מדבר בכבדות חסרת אויר. אני מזיזה את מרפקי
מצלעותיו ונשכבת "מאיפה אתה יודע?" "ציפור וקטנה ויפה לחשה לי"
-"איך קוראים לה?" "סתם איזה אחת, את לא מכירה" הוא עונה כאילו
הוא מדבר על סתם מישהי מהסחבקיה שלו. "שם בבקשה מר סנוב?" הוא
מסתובב אליי שעון על מרפקו, 'הוא כ"כ יפה' אני חושבת לעצמי
ומלטפת את פרצופו, משתדלת לעבור על כל חלק וחלק, מהגבות
לעפעפיים ומשם לאף וללחיו החלקות והסמוקות והוא בינתיים עוצם
עיניים, נהנה מהמגע שלי. זהו, הגעתי לנקודת הסיום, נקודת הסיום
שלי כמובן, איפה שאני הולכת לסיים ולהתחיל משהו חדשני לגמרי.
אני מרימה את פרצופי, מקרבת אותו לשלו, האף שלי מתקרב לשלו
ולאט לאט אני מטה את פרצופי ומחברת את שפתי לשפתיו. זאת לא
הנשיקה הראשונה, כמובן שלא אבל היא נשיקה שונה לגמרי מנשיקות
אחרות, היא עמוקה וארוכה ומשכיחה ממני את כל מה שמסביב. את
המיטה, את הכריות, את הנרות, את הצרות, וכל מה שאני חושבת עליו
זה עליו, על הנשיקה ועל הכמות העצומה שאני אוהבת אותו. אני
באמת אוהבת אותו.