ויש אדם שאין לו ניגון. לא שאינו יודע נגן אלא שחיפש אחר כ"ל,
אחר נצח, ומשנעקרה נ' של נצח היא כ"ל נותר ביגון. והנה עדיין
ידע נגן אלא שנעקרו מניגון שלו אותיות השם, כאילו שיש להם טורי
זהב במקום שיניהן, שנעקרו שיניהן וט"ז האלו ששמו שם עדיין
הרגישו אותם כשיניים עקורות לגמרי.
ואף ששב בהם כח האכילה, כח פרוק המזון, עדיין כל שאכל כאילו לא
אכל כל ונקישות טורי זהב במעשה טחינתם לא נשמעו לו כניגון.
החל מחטט באצבעותיו בשיניו להוציא את הזהב אבל שי"ד תוציא
הזה"ב כאילו תעקור עצמה בידיים, שהרי יש לאדם שיניים ויש לו
מעשה ידיים, ויד בפה כיד לפה, לא עוקרת שיניים וחוסמת מה שבלב,
מה שבכאב.
ומכאב הלב מיד נסגרות עליה שיניים, מיד כואבת היד וכהות
השיניים ומשליך היד מהלב, מפיו, מהכאב.
מיד אוחז בידיים עלה הקרוב אליו לרפואה ובא לגלגלו על שיניו
ומכח הכאב הזה מצפצף העלה
ואין אדם שאין לו ניגון.