"אני איני מסוגלת לנוע בכוחות עצמי.
הכל מניעים אותי, מחליטים מה לעשות בשבילי.
זה מכבר שכחתי את ההשפלה האיומה שבנעיצת החוטים, הם העבירו בי
חוטים, מצמידים אותם לבשרי ולעצמותי, הופכים משהו זר לחלק
מההוויה שלי.
סתם דבר חלול וריק, ממלא את הרצונות של אנשים אחרים, כולם
משתמשים בי בלי לחשוב על התוצאות שבהן אני נאלצת לשאת, אני
צריכה להיות כלי בידיהם.
זה כואב כאשר משתמשים בך כל עוד צריכים אותך, ואז דוחסים אותך
לארגז יחד עם עוד כלים, ממש כמוך וכמוני.
ואז אתה מרגיש את הריקנות, אין טעם לקיומך, אתה עוד גוזל חמצן,
אין שום סיבה שתהיה כאן
ואז שוב לוקחים אותך, ושוב יש לך מטרה, אבל היא לא שלך, היא של
מישהו אחר, הכל תלוי בידיים אחרות, אתה תלוי בהן ואתה צריך
לבטוח בהן
נדמה לך שאלה חיי זוהר, אבל אתה לא יכול להחליט דבר, אתה כלום
ושום דבר, לאחרים נדמה שאתה זז, אבל זה רק תעתוע, זה לא אתה."
השחקנית טלטלה את אשד השער הבלונדיני הזוהר, גם תנועה זו נעשתה
על ידי הסוכן שלה "אז אתה עדיין רוצה להיות שחקן?"
המריונטה קמה על רגלייה, וחבשה שוב את הכובע שלה
"אני מריונטה שנועדה לעשות מעשים בזכות עצמה"  אמר המפעיל שלו
בהפגנתיות פוער וסוגר את הפה של המריונטה.
הקהל הביט מרותק בהצגה
האם רק אני ראיתי את החוטים הבלתי נראים שקשרו כל אחד ואחד
מהם?