[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אליס צ'יינס
/
סוף עידן הקרח

הוא נקש על דלת חדרה בהססנות, ואז לפתע נזכר. בידיים רועדות
נכנס לחדרה. מבטו שוטט על המצעים הסתורים, הכרית שנזרקה על
הרצפה, לצד דיסקים ישנים של דיוויד בואי וכוסות קפה מוכתמות.
הוא התיישב על מיטתה והחל להחליק את הסדינים, ומייד נרתע וחדל.
ההורים שלה היו מעדיפים את המיטה כמו שהיא.

אתמול בחניון של הסופרמרקט, יהלי התיישבה על מכסה המנוע בתנועה
מתגרה, כי היא ידעה ששי שונא ששורטים לו את הרכב. "אם משוגע
יודע שהוא משוגע, זאת אומרת שהוא דווקא נורמלי, כי הוא מודע
לחריגות שלו, לא"? שאלה אותו. שי הכיר בצד האפל שלה, שנוטה
להתחבט בשאלות פילוסופיות בדיוק כשהוא מבצע פנייה מסובכת או
שנייה לפני הקרדיטים בקולנוע. "אם הוא משוגע שמודע לטירוף שלו
אפשר להעמיד אותו למשפט" שי ענה בפיזור נפש. הם היו צריכים
להספיק לקנות את הפחמים והמרשמלו לקומזיץ של אותו הערב.
בכניסה לחנות יהלי פיתחה שיחה ערה עם המאבטח הרוסי, ושי סיים
את הרכישה בדיוק בזמן לשמוע אותו מסביר במומחיות על פירוק
האקדח וניקויו ליהלי. "לפחות השומר הוא לא מאבטח צעצוע" היא
אמרה כשכבר היו ברכב. שי תהה לעצמו אם זה עוד שלב של נסיונות
הענישה שלה, אם היא עוד פעם מנסה לגמד את האהבה בינהם לגודל
שיתאים לה. מבין החלונות השתקפו דמויותיהם של עשרות ילדים,
גוררים במאמץ ניכר ערמות קרשים. "תראי את הקטנים האלה, כל אחד
מהם סוחב על הגב פי שתיים ממשקלו, אבל אחר כך באספת הורים אמא
מקטרת שהילקוט כבד מדי" אמר בחיוך. בעיניים של יהלי נקוו דמעות
והיא הסיטה את מבטה ממנו.

שי קם והסתובב בעצבנות בחדר. הלילה לא היה ירח מלא, אבל החדר
שלה היה מוצף באופן תמידי באורו החלבי של פנס הרחוב. הג'ינס
שלה היה זרוק על הכיסא, קרוע ומסריח מעשן.

הם התיישבו על סלע במעלה גבעה, במרחק ניכר מהשאר. מסביב הבהבו
אליהם אורות  המדורות מהגבעות הסמוכות. המדורה שלהם גדלה במידה
משמעותית כאשר גיא ורותם השליכו לאש עשרה כסאות, רכוש חדר
המורים של התיכון. "חייבים להעריך את המבצעים החשאיים של רותם
וגיא", אמרה יהלי וקולה נשבר בבטאה את המילה האחרונה. "גיא
מצטיין בלהיות חשאי, מסתבר" שי ענה בקול נמוך. היא הצטמררה.
מלמטה נשמעו צריחות גיל, כאשר על מישהו נשפכו שני קילוגרמים של
טחינה תוצרת בית. "אני לא יכולה להתנצל" היא לחשה, ואז קמה
מהסלע והחלה להתרחק. שי זינק אחריה ותפס את ידה בחוזקה, והיא
נפלה והתדרדרה לתוך הקוצים. המכנס שלה נקרע וחתך צר התגלה
ברגלה. "אני נכשלתי בנסיון לסלוח לך", הוא מלמל בעודו נושק לה
לפצע, "את מחפשת מישהו או משהו וזה לא אני. מה שעוד לא הבנת זה
שזה גם לא גיא". היא סילקה את הקוצים ונשכבה על הקרקע הקשה.
"אני צריכה מטף כיבוי" אמרה בקול מוזר. "חומר לבן שמושפרץ לפי
הזמנה"? שאל שי במבט משועשע. יהלי גיחכה, ואמרה "יותר בכיוון
של כיבוי שרפות פנימיות". רוח החלה לנשוב ממערב.
"הייתי שם כדי להחזיק לך את הראש אחרי לילה של טקילות, והייתי
שם כשסבא שלך נפטר" שי אמר ברכות. "אבל אתה לא תהיה שם כש.." ,
השמיים נצרבו בזיקוקי דינור מרהיבים, ויהלי העזה להגות את
המילים האחרונות רק לעצמה. באויר עמד ריח מתוק של מרשמלו
וחרטה, והם שכבו מחובקים. אבל יהלי היתה מרוחקת משם אלפי
קילומטרים.

כאב ראש הולך וגובר החל לדפוק ברקותיו של שי. הוא ניגש לספרייה
שלה, ו"סופת קרח" תפס את מבטו. כל העלילה מתרחשת בלילה אחד של
שילהוב יצרים והתפכחות מאשליות. הוא גיחך למול גודל האירוניה.
דף נייר היה תקוע בין דפי הספר. הוא שלף אותו וקרא.
הם ירדו מהגבעה הישר לתוך החמימות המבורכת של המדורה. כולם
ישבו ושרו משינה עם הגיטרה. כשהם חלפו על פני גיא, יהלי מילמלה
"שלום" חנוק. "אפשר להחליף איתך כמה מילים?" גיא שאל במהוסס.
"כבר החלפת איתה נוזלי גוף, אז אני לא חושב שמילים משחקות כאן
תפקיד" שי אמר ביובש. יהלי שיחררה צעקה. גיא התרחק מהם
במהירות.
"את יודעת, הייתי מאוד רוצה שתסבירי לי רק עניין אחד-" שי שאל
בעודם פוסעים לכיוון פנים העיר.
"אני לא יכולה"
"אני אוהב אותך יהלי, אל תעשי את זה מסובך. את יודעת שהוא"..
"לא אוהב אותי. התרגלתי לזה"
"ועדיין הזדיינתם"
"כן. ואני ואתה לא"
היא עזבה אותו שם בלי הסבר נוסף. הצליל האחרון שהוא שמע ממנה
היה קול הפחית שבעטה בה במורד הרחוב.
במכתב הרשמי מבית החולים, שיהלי טרחה להסתיר בתוך הספר, היו
גלומים חששותיו הכבדים ביותר של שי.  יהלי לא יכלה לסחוב את כל
הזוהמה הזו לבד, והיא התאבדה. היום בבוקר, בהלוויה, גיא העז
לספר לו שהוא זה שהדביק אותה באיידס. ועכשיו כל מה שנשאר לשי
ממנה הם זכרונות מלילה אחד של שלהוב יצרים והתפכחות מאשליות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
באתי, כבשתי,
והלכתי באמצע...
היא הייתה זיון
גרוע


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/6/02 2:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אליס צ'יינס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה