[שקט בקהל. מוזיקה מלודית איטית מתחילה חלש ומתחזקת, מרמזת
מתח ומסתורין. הוילון נפתח, והתפאורה מתגלה. רחוב חשוך מואר
באור כחול-אדום, צבע מתקלף מקירות הבתים. המוזיקה נחלשת
בפתאומיות ולפתע שומעים קולות צרצרים. דמות לבושה שחורים נכנסת
לבמה בצעדים איטיים, ונעצרת בצד ימין של הבמה. הדמות מוציאה
סיגריה, מדליקה אותה ומתחילה לעשן. אישה נכנסת לבמה בריצה מצד
שמאל, ועוצרת בפתאומיות, מחזיקה מזוודה ביד ימין]
דנה: זה אתה?
האיש בשחור: [בקול בס] זה תלוי.
דנה: נו, זה אתה או לא? יוסי שלח אותך, נכון?
האיש בשחור: [הקהל לא רואה את פניו. הוא לוקח שאיפה עמוקה
וזורק את הסיגריה] הבאת את הכסף?
דנה: כן. הבאתי. יש פה שני מליון כפי שסיכמנו.
האיש בשחור: והשאר?
דנה: אחרי שתבצע את העבודה. יש לך את כל הפרטים, נכון?
האיש בשחור: יש לי את מה שאני צריך. [לוקח ממנה את
המזוודה]
דנה: אם... טוב... אז [האיש בשחור נעלם בחושך של הבמה. מנסה
לצעוק לו] היה נחמד אמממ... קיבינימט.
[מוזיקה מתחזקת והתפאורה מתחלפת לפנים של בית יוקרתי. איש
מחבק אישה מאחור ופני שניהם מופנים את הקהל. האישה לבושה במדים
של עוזרת, והאיש בחליפת עסקים.]
נירית: אוווה! שובב, אתה צריך להיזהר. אשתך צריכה להגיע כל
רגע! [מורידה את הידיים שלו ממנה וממשיכה לנקות אבק.]
אלי: גרררררר [כמו שאגה של אריה, רודף אחריה]
נירית: אוי, תפסיק
[אישה נכנסת]
דנה: שלום אלי. נירה.
נירית: השם שלי הוא נירית.
דנה: כן, וואטאבר. תביאי לי מרטיני. [היא דוחפת את התיק שלה
לידיים של בעלה ומתישבת על הספה.]
נירית: כן, גברת זילברשוויץ.
אלי: ובכן, איריס ובעלה הזמינו אותנו לארוחת ערב מחר בערב.
דנה: זוג מגעיל ואנטיפת. אתה באמת רוצה ללכת לערב של שיעמום
אין סופי כשהבעל הפצלוך הזה שלה מברבר על המניות של החברה שלו?
[נירה חוזרת עם המרטיני]
נירית: קוראים לי נירית!
סליחה.
אלי: יש להם טבח מעולה. הו! אני לא אשכך את האווז הצלוי בפעם
האחרונה!
דנה: טוב, שיהיה, ממילא בטח לא תשרוד עד מחר.
[מוסיקה: טם טם טם טם!]
אלי: מה?
דנה: כלום.
[מסך נסגר]
[מוסיקה רומנטית. ערב, קצת יותר חשוך. חדר השינה של הבית,
אבל אין ארונות או שידות, רק מיטה. אין ארון בגדים. אין! נירית
ואלי במיטה, מתנשקים ומתמזמזים באיטיות]
נירית: מתי אשתך חוזרת?
אלי: יש לנו עוד שעתיים לפחות.
נירית: [לעצמה] כן, זה מה שאתה חושב...
[מוסיקה: טם טם טם טם!]
אלי: מה?
נירית: לא משנה.
[אלי מניד את ראשו בתמיהה אבל עוזב את העניין]
אלי: מה זאת אומרת "זה מה שאתה חושב"? היא תחזור מוקדם
יותר?
נירית: לא יודעת.
[אלי עוזב את העניין!]
אלי: לא רוצה! רגע, תני לי להבין. אמרת הרגע שיש לנו פחות
משעתיים.
נירית: כן.
אלי: למה אמרת את זה?
נירית: [חושבת על זה, פתאום מבולבלת] לא יודעת, ככה כתוב.
[אלי יוצא מהבמה בחיפזון כאחד שצריך דחוף לשירותים! עצירות יש
לו!]
אלי: אני יכול להתאפק. [אל נירה] כתוב איפה?
נירית: נירית! אל נירית! מה כל כך קשה?!
[דנה נכנסת לבמה]
[לא, לא, דנה לא נכנסת לבמה, דנה צריכה להיכנס שוב רק במערכה
חמישית!]
צאי החוצה!
דנה: שתוק כבר, פרצוף פיתה. יש לי דברים להגיד, ואני אומר
אותם כעת!
לא, את לא, את תחכי למערכה חמישית!
דנה: איפה ההגיון כאן? למה שאני אגיד משהו כמו "בטח לא תשרוד
עד מחר?" זה מסגיר את התכנית הסודית שלי!
אלי: תכנית סודית? איזה תכנית סודית?
[דנה, שעכשיו היא במחזור, חייבת ללכת לשירותים. מבינים? היא
פשוט חייבת, והיא תעשה זאת עכשיו, תוך כדי דילוגים מגוחכים
ולצחוק הקהל]
דנה: like hell I will!
דנה, צאי החוצה!
דנה: לא! אני גם לא מבינה מה הקטע של המוזיקה? מה זה, סרט
מפגר של היצ'קוק?
את אומרת דברים רעים על המוסיקה שלי? את משחקת באש!
דנה: ואם כבר מדברים, אז עלילה יותר דבילית מזו קשה למצוא.
שקט!!!
דנה: דבילית!!!
אלי: אוקיי, לא מוצא חן בעיני כל העסק הזה, אני הולך.
[עדיין במיטה, עירום מתחת לשמיכה].
לא, אתה לא.
אלי: איפה הבגדים שלי?
[מוסיקה: טם טם טם טם!]
[צחוק בקהל]
אלי: [נעלב מהקהל] שמע, בן אדם, אם אתה לא ממציא לי איזה
ארון עם בגדים בתפאורה הזאת אני מתחיל לרקוד סטפס בעירום.
ממש לא מזיז לי.
[אלי יוצא מהמיטה ומתחיל לרקוד, הקהל צוחק, אלי מסמיק, מבין
שזה לא עובד וחוזר אל מתחת לשמיכה]
דנה: [אל הקהל] תרשו לי לנצל הזדמנות זו כדי לספר לכם את
כל עלילת המחזה הדבילי הזה כדי שלא יהיה לכם טעם להישאר לסוף.
לללללללללאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!
דנה: תראו, אני, דנה זילברשוויץ, מתכננת להרוג את בעלי, אלי
זילברשוויץ, כיוון שהוא בוגד בי וכדי לקבל את כל הונו...
תסתמי ת'פה כלבה בת בלייעל!
אלי: [נופל האסימון, המום] רגע! רגע! מה???
דנה: כן, אבל גם נירית-
נירית: נירית! אה... אופס סליחה, הפעם זה היה בסדר...
דנה: ... גם נירית, חמדה בהונו של בעלי וזממה להרעיל אותו
עוד הלילה ואז לפרוץ לכספת...
דנה! הזהרתי אותך!
אלי: גר... [מייבב] כולם רוצים להרוג אותי?
דנה: רק שהאיש בשחור יבוא אז ו-
[האיש בשחור נכנס לבמה ומכוון את האקדח לכיוון של דנה. הוא
לוחץ על ההדק]
האיש בשחור: [שעדיין לא לחץ על ההדק ואם הוא ימשיך ככה
הוא עוד שנייה הופך להיות האישה באדום] רגע, אני לא אמור
לירות באלי?
אלי: לא, לא מה פתאום, יש שינויים בתסריט, זה בסדר, תירה בה,
סמוך עלי.
אני מזהיר אותך, איש בשחור.
האיש בשחור: [לאלי] אבל אני לא רוצה לירות בה, היא צריכה
להביא לי עוד שמונה מיליון.
דנה: כן, בהחלט תקבל, קודם תירה באלי.
האישה באדום: [מבין שהוא אישה, כועס] קיבינימט!
אמרתי לך.
[הקהל קם על רגליו, צועק בווווווווווווווווזזז! וזורק עגבניות
רקובות שהכין מבעוד מועד]
דנה: [מנסה להתחמק מהעגבניות ללא הצלחה] בני זונות! החליפה
הזאת עלתה לי הון!
דמויות מפגרות. אני אגיד לכם מה לעשות! בלעדי אתם כלום!
אפס! אפילו לא חתיכת נייר! אני אלוהים!!!
[שלושים איש מהשורות הראשונות מתפרצים לבמה כדי לכסח את
הדמויות במכות]
אלי: [קבוצה מתנפלת עליו] עזבו אותי! אני אתחיל לרקוד
סטפס!
[נירה צווחת מכאבים]
נירה: [מפסיקה פתאום לצווח, פנים כעוסות] זהו! נמאס לי
ממך, חמור סנילי בן גמל שלמה, פרצוף תחת מחורבן. נירית! [רצה
בין האנשים מהקהל שכל הזמן מחליקים על העגבניות הרקובות, חוטפת
את האקדח מהאישה באדום שנמצאת כרגע על הריצפה, כאשר חמישה
אנשים בועטים בה] קוראים לי נירית!
[נירה מפנה את האקדח למעלה]
לא! מה את עושה?
נירה: שם שלי נירית!!! אאאאאאאאהההה!
[בום!!!]
-כאן נגמרו הרשימות- |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.