הוא אהב אותה מאז שהיא שפכה עליו את מיץ התפוחים בהפסקת העשר,
בכיתה א'.
הוא קרא לה "מאיה המפגרת" והיה מושך לה בצמה כל יום, לפחות
פעמיים.   והיא, היא לא קראה לו בכלל ולמרות ששיערו היה ארוך
מספיק בשביל למשוך בו היא לא התקרבה אליו אפילו כדי להריח את
הבושם של אחיו הגדול שהוא היה שם על עצמו בשביל להרשים אותה,
כי פעם הוא שמע אותה אומרת לאחת החברות שלה שהוא "סתם מסריח".
כשהם היו בתיכון הוא דאג להירשם לכל השיעורים שהיא בחרה ואף
למד צרפתית ו"חקר הצמחים" רק בגלל שהיא אהבה את המקצועות
האלה.
למענה הוא ויתר על שתי בנות שהזמינו אותו לצאת, רק כדי שלא
תחשוב שהוא לא פנוי בשבילה. הוא הבריז משיעורי המחשבים שכל כך
אהב רק בשביל ללכת מאחוריה בדרכה הביתה ואפילו הפסיק לאכול בשר
כדי שהיא תחשוב שהוא בן אדם רגיש.
באחת ההפסקות, הוא שמע אותה אומרת לאותה החברה עוד מביה"ס
היסודי שהגבר המושלם הוא הגבר הרומנטי, שיעשה משהו נועז כמו
בסרטי האהבה האלה בערוץ הסרטים.
באותו הערב הוא היה דבוק למסך הטלוויזיה וניסה לשאוב כל פיסת
מידע על רומנטיקה.
הוא רשם על דף נייר קטן את כל הדברים שהצליח ללמוד מהמסך
המרובע הזה והחליט ליישם הכל ביום אחד.
בבוקר למחרת הוא הספיק להשאיר לה ורד על השולחן שבו היא ישבה
ואף להכניס אל תוך ילקוטה חבילת שוקולד לבן, שהיה השוקולד הכי
אהוב עליה.
בהפסקה היא אכלה את השוקולד והסתובבה עם הורד בידיה ברחבי
ביה"ס.
הוא החליט שזה הזמן לעשות את הצעד הנועז ביותר.
בהפסקה הגדולה הוא העביר לה פתק דרך אחת החברות שלה ובו כתב לה
שתפגוש אותו ליד הספסלים בחצר האחורית של ביה"ס.
היא באה, לבד במפתיע שכן בדרך כלל ליווה לפחות שתי חברות
והתיישבה על הספסל.
הוא הביט בה מרחוק ולבו החסיר פעימה. היא הייתה מושלמת, שיער
בלונדיני מתולתל התבדר לו ברוח הקלילה של הקיץ, עיניה הירוקות
הגדולות נצצו מבין הריסים המסולסלים שלה, פניה היו ורודות
וגופה... גופה היה כמו של ונוס בכבודה והעצמה.
היא שילבה את רגליה הבלתי נגמרות זו על זו והרימה את ידה לסדר
את שיערה שהתבלגן קצת ברוח.
הוא התקרב אליה לאט לאט, היא עדיין לא הבחינה בו כי מבטה היה
מוטה הצדה.  ואז הוא הבחין בכתמי זיעה ענקיים מתחת לחולצה
הורודה שלה.
הוא התעלם מזה וכבר התקרב אליה כך שהיא ראתה אותו.
-"הי!" הוא אמר לה.
-"אל תגיד לי שזה אתה!" היא קראה בהתפעלות.
-"כן... אני, כבר מזמן רציתי... רציתי להגיד לך." הוא מלמל
ובמוחו חזר שוב ושוב על מה שתכנן להגיד לה כל השנים האלה, את
כל הנאום על כך שרק אותה אהב כל השנים הללו, שהיא הבחורה
המושלמת, שאין יפה ממנה בכל ביה"ס...
-"להגיד לי מה?" היא שאלה ועיניה עדיין היו פקוחות באופן
מוגזם.
כל המלים השתבשו בפיו והדבר היחיד שהוא הרגיש היה את ריח הזיעה
הנוראי שלה.
-"שאת... שאת מסריחה, אני רציתי לקנות לך דאודורנט אבל אני לא
מבין בכל ענייני הנשים האלה, שמעי את חמודה והכל אבל... יש מלא
תכשירים ובכלל מי את חושבת שאת? הא? את חושבת שאת כזאת מושלמת
ושאין יפה ממך אבל תראי את עצמך, יושבת כאן עם החולצה הצמודה
שלך וכתמי הזיעה הענקיים האלה, באמת! איזו מן בחורה את?"
מאותו היום מאיה לא הפסיקה לרדוף אחריו.
היא קנתה את כל הדאודורנטים שהיו בחנות והשתמשה בכולם, כל יום.

אבל הוא כבר לא רצה אותה, בכל פעם שהוא היה רואה את פניה
המדהימות הוא לא יכל להוציא מראשו את כתמי הזיעה האלה...