האנשים עם העיניים העמוקות ניתחו אותי כאילו הייתי חיזר.
מן תופעת טבע יוצאת דופן שזקוקה להגדרה.
אני לא רציתי שינתחו אותי אבל לא נשארה לי ברירה.

תוך מסווה של נחמדות וחברות הם חדרו עמוק אל תוך נשמתי כמו צבא
חיילים.
אמנם לא הצליחו לכבוש, רק הרסו ובזזו,
הסיקו מסקנות מוטעות ויצאו באותה האלגנטיות המושחתת.
לא בכיתי ולא כעסתי, הם הגיעו לסיפוקם כמו אנס מנוול.
כעת הם יודעים בדיוק מי אני והם רגועים.

מרגע זה ואילך אני מוגדרת ומפוענחת, אין בי סודות כמוסים.
אני פאזל שלם ופשוט, טיפשה, ללא כל ממד מיותר.
אני עוד אחת לאוסף ההולך וגדל בספר הטלפונים שלהם.
עוד לבנה מחומת הגאווה שלהם.

האנשים עם העיניים העמוקות גדלים בהכחשה ונהיים חכמים, עמוקים
כמו האוקיינוס.
דימוי זול ופשוט אכן כן ויחד עם זאת אין דימוי שיתארם טוב
יותר,
הנם זולים ופשוטים, עומקם אינו מגיע מעמקי נשמתם אלא מעמקי
גאוותם המופרזת. הצניעות שנעלמה מתוכם הינה התרופה שלי, הם כבר
נרפו מזמן.
הלוואי ואהיה חולה לנצח.