מונולוג לאדמתי ישראל ארצי לא אחסר; בשדות קרב תרביצני על מי
מלחמות תנהלני; את שומעת את זעקתי, או את זעקות אחיי? ילדך הוא
הקורא לך, ילדך שותת הדם אשר שבע יותר מדי מלחמות אחים, אפילו
יותר מששבע מלחמות באויב, אף הוא בצלם דמותי. הביטי, אותם
זיפים על הסנטר, אותן גבות מכווצות במורא, אותן עיניים אדומות
המתרוצצות בחוריהן בבלבול. פצעי אותנו, משנינו יזרום דם סמיך
ממי נחליך העכורים, ובמותנו ניקבר, עם או בלי כבוד, אולם שנינו
נהיה גוויות. ואת זוללת בשרנו הנמק בהנאה כשם שאנו זוללים
גוויות צלויות של בעלי-חיים. בשר גיבורים טוב הוא למאכל ארצם,
כה טוב שאת נוגסת בנו בעודנו חיים. משלחת אותנו להילחם זה בזה
בעבור ערכים מזויפים אשר אבד עליהם הכלח, בעבור גזע ומוצא ודעה
ואמונה וכל זאת משום שלימדת אותנו היטב להיות אזרחים, אך לא
להיות בני אדם. ועדיין אלו מבינינו המשמרים נשמתם זועקים למען
תשמעי, למען תסגרי לועך התובעני ונחיה בשנית. הנה אני זועק
לישועה. אני חולה הסרטן הקטן שגופו קמל בין מכונות ההנשמה בבית
החולים, אני חובש הכיפה הצעיר שמזמר מתוך שינה שירי הלל עבור
מה שאינך את יותר, אני ההומוסקסואל המתבגר שמעביר לילות נטולי
שינה על שהינו נטול זהות, אני הנערה בתיכון שנאבקת על זכותה
לצעוק כשם שהיא נאבקת על ציוניה, אני הילד בן ה-18 לבוש המדים
שבידו את מפקידה כלי הריגה ושולחת לאבד חייו כדי להרוות בדם את
אדמת הבטון התאוותנית וחסרת הרגשות שלך. והנה אני צועק לך,
בגרון ניחר, למען תשמעי. כולנו בנייך, ואת כולנו את שוכלת
בחדווה כעורב הטורף את גוזליו. את מעוורת עינינו עם סנוורי
שנאה, ואנו צועדים כמריונטות בדרך-ההפקר העקומה שהתווית לנו
ויורים לכל עבר, רק שאיננו רואים לאן.טובחים איש ברעהו משום
שאין סומא מבדיל בין רע וצר, וכך כולנו מדומים לאויבים, ואת
בת-בריתנו היחידה. גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי את
עמדי, שבטך ומשענתך המה ינחמוני, ערכי לפני שולחן נגד אחיי,
דישנת ראשי בדם כוסי לעולם לא תרווה צימאון נקמתי... ואוסיף
ואלחם באלו שהיו אחיי אך הפכת בערמומיות ליריביי. נערוך לכבודך
חגיגות טבח וננהל טקס בו נקריב לך יוני שלום ואת מיטב
בכורותינו - הכל לכבודך, הכל בשבילך. הכל עבור אדמתנו הקדושה,
שתהיי ארץ גאה, ארץ זבת דמעה ודם. נבנה קברים של שיש לייפות
רחובותייך ונשתול מוקשים למכביר בכל שדה, ויהי לנו בית עברי
ראוי בארץ ישראל. אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי מותי, ושבתי
בארון קבורתי למנוחת עולמים.




© נובמבר 2000