1) פנים. חדר-כלא. לילה.
בתא כלא קטן, עומד אסיר קטן מידות בן 60, הנשען על הסורגים, אל
התא מגיע סוהר ומכניס פנימה טלפון.

סוהר
קח, חרא היית וחרא תשאר.

ועקנין מרים את השפורפרת .

הודעה בקול נשי צעיר ומתוק (OFF)
"שלום, מערכת בתי המשפט של ישראל שמחה להעניק לכם שרות חדש,
מערכת ערעורים טלפונית ממוחשבת, ההזדמנות שלכם לחיי החופש,
הקישו את מספר האסיר אחריו רשתית ופעלו לפי ההוראות, בהצלחה"

ועקנין לוחץ על כמה כפתורים.

ועקנין
דופקים אותי כל החיים דופקים אותי, תמיד אני אוכל את כל החרא
של כולם של כל העולם. אני מדבר עכשיו מהקבר שלי, פה זה הקבר
שלי ועל המצבה שלי לא כתוב שם. לא כתוב אחינו אבינו דודנו, או
נקטף באמצע שנותיו או אהב את החיים או משהו כזה. כתוב רק
מספר.
ארבע חמש שתיים שתיים שבע, ארבע חמש שתיים שתיים שבע, זה מה
שכתוב על המצבה שלי.
אני לא רוצה שתשחררו אותי, אני לא רוצה שתקצרו לי או שתעבירו
אותי, אני רק רוצה שתדעו, שתדעו שאני שלמה ועקנין ארבע חמש
שתיים שתיים שבע הולך למות. בגללכם, בגלל השיטה המזדיינת שלכם
בגלל העולם שבניתם ובגלל המערכת טלפונית האוטומטית מזורגגת
שלכם.
אתם חושבים שבן אדם שנמצא בקבר שלו לא יכול לנקום לא יכול
להזיק לכם להרוס לכם לקלקל לכם, להפריע לחיים המזדינים שלכם,
אבל עם הטיפת כבוד שיש לי, עם הטיפת נשמה שנשארה לי, לשלמה
ועקנין אסיר מספר ארבע חמש שתיים שתיים שבע, אני, אני, אני
ינתק לכם.

צליל ניתוק.