מול נצחיות הארץ,
חיי אדם הם אשליה, חלום.
עוברים במהרה, נשכחים.
שמחה ועצב חולפים ועוזבים.
רק האבנים נשארות.
מה אנחנו, אם לא רגע קט במארג הקיום.
לבנה קטנה בקיר נצחי.
רגע ניצבת בגאווה, רגע נופלת.
עלה המשגשג לעונה אחת
ואז נופל דומם.
כל קיומנו הוא זמני.
אנו חייבים אותו לאבנים, לעצים, לים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.