לך.
לך אמרתי לו, לך.
אמרתי וליבי המה.
אמרתי נו אז מה.
למה הלכת, כי אמרתי, ומה אני כבר מבינה?
היכן אתה?
לא רק אהוב אלא חבר.
זה הבלבול הלא תבין?
זה העולם בחוץ מלא גדוש, זה הרצון לחוות.
אני אוהבת, אף מאוהבת, צמאה לחום אהבתך.
אך בחוץ יש לי עולם שמציע הצעה.
איני יודעת מה תניב אותה המפתה, אך היא קורצת.
חכה לי רק עוד רגע רק עוד שניה.
תן לי לחוש כי נכונה ההחלטה.
תן לי לראות לחוות לדעת כי אתה הוא האחד.
אני אוהבת מתגעגעת.
בעולמי בזה עכשיו.
אמרתי לו ללכת, אמרתי, אז הוא הלך.
עברו להן שנתיים, הפחד התממש.
כן, הוא צדק.
היינו של עצמנו, בגדתי במהותנו אז.
בגדתי, זלזלתי, חשבתי כי ניתן לגעת עוד מעל...
לו רק היה יכול לסטור אז בלחיי ולהגיד תשבי, עכשיו את כבר לא
זזה, את פה עמי, שלי לעד.