שליו בן-ארי / גשר |
מיטה צרה וגב בהיר.
הכל נגמר הלילה כשבכיתי,
קולך לא בא אלי,
אני אינני כאן, ואת כבר שם,
תמיד את שם,
תמיד אני אינני,
נוסע אל חיי.
הם עולים ואני יושב כבר,
כמו נקרע הזמן, נקטע הרצף.
ואני שב אל עצמי.
לו רק היה לי גשר,
גשר מעל הימים, השבועות,
מעל הוודאות,
מעל הכאבים,
מעל הכללים העצומים,
עוצם עיניים,
האוטובוס מתחיל לרחף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|