היא מתעוררת.
האביכות של הבוקר מעיקה עליה כתמיד, אבל היא כבר למדה להדוף את
זה ולהתחיל את היום שלה.
היא שמה את מיטב בגדיה, לפי צו האופנה האחרון, ואת האיפור הכי
נחשב של העונה.
היא יוצאת מהבית לעוד יום של סבל, ההסעה שלה שתמיד מחכה לה
באותה שעה נמצאת שם, וכמו תמיד היא מתנהגת בגסות ובזלזול
כלפיה. היא לא למדה להעריך שום דבר שבא בחינם.
היא יוצאת מהמכונית אל עבר הבניין שהיא מכירה כל כך טוב, יותר
טוב מאשר היא מכירה את עצמה -- וברגע שנכנסת לשער הבניין
מוסיפה היא את הטיפה האחרונה של הלבוש - מסכת השקרים שהיא חיה
בה.
בין שניה חיוך נפרש על פנייה וחייה לא נראו יותר ורודים מאשר
אותה שניה, וככה יומה נמשך -- עד שאותה המכונית הישנה והבלוייה
באה לאסוף אותה בחזרה למציאות, בחזרה לעולם שממנו היא מנסה
להפטר כל בוקר מחדש.
בחזרה אל האמת.

7.4.02