האנשים האלו שנטשו אותך, אלו שניתקו כל קשר איתך, מוזר איך יום
קודם או שבוע בפגישות הקודמות, חיבקו אותך, צחקו אלייך, לטשו
עיניים בקנאה, וכעת באבחה אחת הכל נקטע. אני לא יודע אם לומר
לך "את אשמה" כי את לא אשמה, זה המין האנושי שברגעים מסוימים
פועל בחוסר רציונאליות, בחוסר רגש, אולי בצורה לא אנושית. זה
מנגנון ההגנה שלהם כמו שאחרי השבעה הם לא באים, כמו שהחברים
שלך מתרחקים ממך אחרי שאתה הופך מובטל ונטל על החברה. את  רק
יכולה להתנחם בכישורים שלך, ביופי שלך שאת מתכחשת לו, התסביך
שלך הוא שלך, הוא לא בעיני הסביבה. תכניסי לך טוב טוב שההפסד
הוא שלו ושלהם, אל תבקשי על נפשך מהם, סיימת להתחנן. את עשית
את שלך. כעת תני להם ולו לנבור בנשמה שלהם בלילות. הם לא ישכחו
אותך, את תחסרי להם, את אדם מיוחד ואת בכלל לא כשלת, כולם
כרובם חיים כך, רק משקרים לעצמם, את מהווה סכנה לאמת המזויפת
שלהם, את מערערת את השלווה שלהם, אבל את אדם עם כישורים, עם
נשמה, עם יכולות. כן, החיים לא החמיאו לך, בלשון המעטה, אבל
התגברת על המון מכשולים ותתגברי גם על זה. את צעירה ואת יכולה
לכבוש את העולם. אותי כבשת כאדם, אחרת מזמן הייתי מעיף אותך
לאלף עזאזלים. אלא שהעובדה לא מוכיחה שאת ראויה לאמון שאני
נותן בך. את תעברי את מסלול הייסורים, אל תביטי ימינה ושמאלה,
רק קדימה - אל החיים שלך שמתחילים סיבוב נוסף, הרבה יותר
מוצלח. ותזכרי שאני תמיד איתך, גם אם לא ראית אותי מעולם ואולי
לא תראי. אבל אני תמיד אהיה שם להקשיב, לתמוך, לתת עצה או מלה
טובה, או סתם לגרות לך את התיאבון במתכונים שלי. תהיי חזקה
בשבילי, בשבילך, בשבילנו, כן, כן, בשבילם, אפילו אם לא מגיע
להם.


מוקדש לך, האחת והמיוחדת.