[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בת לילית
/
ילד שמן

הוא היה קטן ושמן, אף אחד לא אהב אותו באמת.
אפילו ההורים הכחישו את היותו בנם הבכור.
הם העדיפו להתפאר באחותו הקטנה שקיבלה את הממוצע הכי גבוה
בכיתה.
הוא חי בצל אחותו הקטנה אבל לא היה אכפת לו כי הוא חי בעולם
משלו.
בעולם שלו הוא היה גבוה ורזה, בנות עמדו ליד ביתו בשורה ישרה
כמו שהוא אהב וחיכו בסבלנות שיגיע תורן להסתכל עליו.
הוא נתן לכולן הזדמנות שווה לצאת אתו.
העריצו את חכמת החיים שלו שנבעה מחוברות הקומיקס שהוא קרא,
צחקו מכל בדיחות הקרש שהוא סיפר בחינניות מרובה.
את היומן שהוא כתב בכיתה ג' כשבילה את רוב השנה במאפייה
המקומית הוציאו לאור והפיצו בכל העולם, הוא היה קדוש יותר
מהתנ"ך ומהברית החדשה.
כשהוא עבר ברחוב אנשים השתחוו לו והוא היה נחמד אליהם ונישק את
כל הבנות בפה ולכל הבנים הוא לחץ את היד.

יום אחד, כשהוריו עברו דירה הם שכחו לקחת אותו יחד אתם.
הוא נשאר לחיות בתוך הבית כי לא היה לו מפתח לצאת, קו הטלפון
נותק והחלון היה גבוה וקטן מדי כדי שיעבור דרכו כי הוא היה
שמן.
אבל לא היה לו אכפת, הוא עשה המון מסיבות לכל החברים האלה
שהעריצו אותו, הוא התחתן עם חמשת הבחורות הכי יפות בעולם וחי
אתן בבית הגדול שלו.
נולדו לו עשרה ילדים, שניים מכל בחורה וגם הם העריצו את אביהם
כי הוא היה הכי חכם והכי גיבור.
חודש אחרי שהוריו עברו דירה השכנים מצאו את גופתו.
ההורים שלו לא רצו לקבור אותו כי היה להם שבוע עמוס ואחותו
הקטנה שמעתה נהייתה בת יחידה בדיוק הייתה צריכה לקבל פרס על
הצטיינות בספורט אז לא היה זמן לקבורה ולדיכאון הזה של לשבת
שבעה.  
הוא שוב לקח את העניינים לידיו, בגן העדן הוא סידר לעצמו קבורה
כמו שתמיד רצה עם כל החברים הטובים שלו אבל הוא לא באמת מת בגן
עדן, זה היה ב"כאילו", מן טקס סמלי.
אחרי הטקס הוא הלך למסיבה של איזה אציל מהרנסנס שנורא חיבב
אותו בגלל שהוא הזכיר לו אותו בצעירותו.
עם הזמן הוא קיבל עבודה קבועה בשערי השמיים, הוא כיוון את
המתים החדשים לאן לפנות עפ"י מה שהיה כתוב להם בדף.
אם היה כתוב גן עדן הוא הראה להם את הדרך ימינה ואם "גיהינום"
הוא הראה להם את הדרך שמאלה.
זו הייתה עבודה קלה ומהנה, הוא פגש הרבה אנשים מוכרים וכאלה
שהוא תמיד תהה איך הם ימותו ומתי.
כשהוריו הגיעו לשער הם חיבקו אותו ונישקו אותו ואמרו עד כמה הם
שמחים לראות אותו.
הוא הביט בהם במבט של חמלה והסתכל מה היה כתוב להם בדף.
"גיהינום" היה כתוב.
-"טוב, תפנו ימינה." הוא אמר להוריו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש לי ציפור
קטנה בלב...
אתה מבין
דוקטור, זה ממש
כואב לי, אתה
יכול להוציא
אותה?
נדמה לי שהיא
הולכת להטיל
ביצה.

המלגזן הזועם


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/6/02 3:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בת לילית

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה