"אני הכרתי אותו, זה היה ממזמן, הוא כמעט ולא בלט, היה בחור
שקט כזה, התבודד לו בפינה, תמיד קרא איזה ספר, אני לא זוכר
שהוא קיבל ציונים גבוהים, הוא פשוט ישב לו שם וקרא, לך תידע מה
קורה איתו היום".
-"הוא מת", אמרתי.
"חבל, באמת חבל", הוא ענה, "הוא לא נראה כמו אחד צריך למות,
אני בטוח שבפנים הוא היה בן אדם טוב, הוא בטח עזר להרבה אנשים,
אנשים משתנים, אתה יודע?, אני מקווה שהוא מת בכבוד".
-"הוא רצח שמונה איש והתאבד בעזרת אלת בייסבול", אמרתי.
-"טוב, אתה יודע?", הוא אמר, "לא לכולם יש מזל, מסכן, בטח חי
באשפתות, כבר אמרתי שלא נראה לי שהוא היה למדן מן השורה, ככה
זה שאין לך בגרות, האפשרויות שלך מצומצמות, אני באמת מרחם
עליו, מת ללא גרוש, זה מה שמביא אנשים לפשע".
-"הוא היה מליונר - השקעות טובות בבורסה", עניתי.
"טוב, נו...", הוא אמר, "הכסף עושה את זה לאנשים, ברגע שיש להם
הרבה, הם מתחילים להשתגע, לבזבז כספים במליונים, להפסיד כספים,
נערות ליווי, בגידות, שחיטויות, הכסף עושה את זה לאנשים, אין
מה לעשות".
-"הוא תרם את הכסף עשר שנים לפני שהוא התאבד, למוסדות לנכים,
ולאחר מכן הוא עבר למקדש בודהיסטי בטיבט, וחי שם עד מותו".
עניתי לו.
-"הרוחניות בגרוש הזאת", הוא אמר, "ככה זה האנשים הללו, הם
מגיעים למצב שהם לא יכולים יותר, וכאילו "מגלים את עצמם", הם
לא יודעים כלום, סתם היה בטח מהאנשים האלה שהולכים לשם לעשן
סמים".
-"לא בדיוק", אמרתי, "הוא כתב שם סידרה של 17 ספרים על תרבות
טיבט ויחסיה עם סין והסביבה, כולל ספר היסטוריה שלם על טיבט
שמסתובב היום בכל מוסד חינוכי שמכבד את עצמו".
-"הוא מת, אמרת?", שאל.
-"כן", עניתי.
-"טוב נו..."  הוא אמר , "ככה זה החיים".