דלת עץ גדולה,
כולה קימורים-קימורים,
עלעלו בה שנים של הזנחה,
נכמשו סיביה העדינים
והפכו לקיסמים מפוחמים.
דלת עץ גדולה,
לא שער ברזל,
ללא ידית.

אבן שחורה ומבריקה,
נתכסתה אפר אנושי,
על ריחיה נטחנו עצמותיהם,
ספגה לתוכה הניחוח
של החמס הנורא.
אבן שחורה ומבריקה,
איתנה.

דף לבן ונקי,
מלא כעת סימנים,
התכרכם והתקמט והתפורר
תחת יד ההמון הלועג,
נספג כלקמוס והסמיק,
עד מהימן.
דף לבן ונקי,
בוער בכיכר.

גרעין ירוק וצעיר,
ניבט, מנץ ופורח,
מבתק את עטיני האדמה,
בוקע ומחריש זעקתה,
מיתמר וחומק מעבר לתיל,
נכפף בבהוק השמש.
גרעין ירוק וצעיר,
נושא פרי,
נושא עול.