נשכלנו. נכשלנו. נושלנו.
נסיעות מהירות מדי, יותר מדי איומים.
הרחובות האלה כל-כך מסוכנים - לא אמרנו לו זאת אינספור פעמים
?
הלא כך נמדדת איכות ההורות,
העקרון האבולוציוני של הישרדות הצאצאים,
שתמיד קראנו בשמו המפורש - אהבה.
ועכשיו לא נשאר דבר, כתובות חדשות בספר הטלפונים שטרם נכתבו.
הכל בחוץ מלא רשע מיותר וחסר תכלית,
בוטה, מחפש מוצא אפלולי, נכלולי, מייתם.
ואנו לא נחייך יותר, ולא נשמח.
נחגוג מרירות אדירה ונמשכת - ובסוף נתגבר.
והוא ישאיר אותנו כאן לחיות על האדמה המקוללת,
בזמן שבאנוכיותו הרבה לבטח יחגוג בשמיים.
לכך חינכנו ? לכך נועדנו ?
לקנא ?