עוד חבר מת בתאונה, עוד זבל נזרק למזבלה.
עוד פורים קצר ומעצבן, כל אחד יוצא שמן, מרוב אוזני המן
ודיכאון, רק עוד אחד זה בוודאי אחרון.
יש הרבה פצועים והרוגים עוד יותר.
נולדים עוד ועוד אנשים רעים
אולי אעבור לעולם אחר.
אולי שם הכל יהיה טוב, אולי שם הטוב יהיה רוב.
האקדח ביד אחי המום, עוד רגע שתיים ו...

                    בום

פורים נחמד, פורים צבעוני, זה לא אמיתי, זה לא אני.
הכל חרא ורע ואכזר, לא מקבלים את האיש הזר.
חכמים הם טיפשים וטיפשים עוד יותר.
לא נשאר משפחה וגם לא חבר.
שכחנו הכל, הכל זה הזבל ועכשיו כל אחד יכול להוציא עצמו מסבל,
פשוט עולים לגג הגבוה בעיר תאמינו לי זה מוות מהיר.

פורים עצוב וקודר, אז כדאי להזהר.
אף אחד לא שמח, הדמעות קרות כקרח.
לדעתי החיים הם אכזבה, אז נוציא את האקדח ונכוון לרקה.
הנה הכל כבר נגמר עכשיו, אני לא מאוכזב, המוות לא נורא.
כשאני רואה שני זקנים, יושבים ונהנים, סימן שהגיע חג פורים,
כולם שמחים, שוכחים את החיים.
רק אני בחדר לבד, הסכין כבר ביד.
החיים לא יפים והכל אשליות.
עסק המוות, אין בעיות.

פעם היה איש, שלקח ביד פטיש.
נתן נוגרות כל הזמן עד שנהיה ממש שמנמן.
הוא התחיל לדפוק ת'ראש בקיר, ואז הוא נשבר (לא הוא הקיר)
הוא היה ממש מיואש, והחליט שאין כבר טעם לחיות כמו עש.
הלך האיש לצוק, לקח לגימה מהבקבוק.
קצת וודקה קצת סמים, זה היה הסוף של חייו התמימים.

כל הזכויות שמורות לאמיר (המבין יבין)