בין השמש לים היתה מתוחה רצועה אדומה-סגולה ורוטטת, שבתוכה
ניטש קרב ההתשה בין החמה לגלים.

השמש, סמוקה ממאמץ ולוהטת מתבוסה, חשקה שיני אש בניסיון אבוד
לחזור ולטפס במעלה השמיים.

הגלים, רטובים ומלוחים מזיעה, ירקו מים וחול וסירבו לשחרר את
אחיזתם כל עוד לא הצליחו להצמיד את הכדור הענק אל המים.

לבסוף, נפחה השמש אנחה של שרב וקרסה תחתיה לרגלי הערב הקטין.

ורק ירח חיוור וצר-עין הזדחל בהיחבא אל פסגת הרקיע. מתגנב
בצעדי-רז, כמו צבוע זקן שבא לנגוס את חלקו בנבלת היום.