ישבנו על הספה
צוחקים, משתוללים
כמו 2 ילדים קטנים,
רבים, דוחפים, שורטים
השארת עלי סימנים
עד עכשיו הם צורבים,
ואת אומרת שלא רצית לפגוע.
כל כך רצית לשתות מתוך מעיינותי
ללגום את טעם שפתיי הסדוקות,
מיובש האהבה.
ברחת לי למיטה
למה אותי גררת איתך?
באתי ללמוד לא?
מי ידע שכזה שעור תעשי לי..
עכשיו אנחנו במיטה
רבים, דוחפים, ושורטים,
והכל - איך לא - בצחוק.
את כאילו מחכה שאותך אני אנשק,
אבל את אפילו לא מחייכת, כשאני אותך מנשק.
אולי כי את רוצה לגנוב חלקה מליבי -
ושהשריטה הבאה, תיהיה על שמך.
02 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.