אתה הלכת איתנו לכל הדרך, שמרת עלינו, היית בטוח שאנחנו
טהורים, תמיד חשבת שלא יהיה שום אדם שיגנוב, ירצח או יאנוס,
שכולם יהיו  טובים אחד לשני, לא יפגעו אחד בשני, לא יפגעו בך.
שכולם יחיו פה בשלום ואחווה, ללא שום דם או סבל, שכולם תמיד
ירגישו אך ורק אהבה. זאת הייתה ההרגשה שלך לאורך כל הדרך,
למרות שהרבה פעמים הם בגדו ושכחו אותך, אבל לך לא היה אכפת,
אתה האמנת שזה יעבור ויפסיק, אולי חשבת שזה איזשהו משבר וזה חד
פעמי או פשוט האנשים שעשו לך את זה הם שונים מאלה שאתה תומך.

אז הנה, הגענו עד פה, ואני בטוח שאתה רואה כמה שטעית, וכמה
שהאנשים רעים וקנאים וכמה הם טיפשים ואלימים, והכי הרבה כמה
שהם שונאים. אבל למרות כל זה, עדיין נשארה  אהבה,
ואמונה, ועדיין יש אנשים טובים בעולם, ואנשים שמכבדים, וכאלה
שנותנים ולא רק לוקחים, רק חבל שאין מספיק כדי להתגבר על האלה
שלא, ולהפוך את האנשים המטורפים וההרסניים, לאוהבים ומרגישים,
ורק אז, אולי העולם יוכל להתקיים כמו שצריך...

...ועכשיו שהגענו כל כך רחוק, הכי רחוק שנגיע אי פעם, ואחרי
שכבר פיתחנו נשק שלאט לאט משמיד את העולם בדם ואיומים, ואחרי
שהרסנו את השלום עם כל הפרנציפים והגענו למצב שכל מה שמעניין
אותנו זה כסף ועוד כסף ועוד כסף, אני לא יודע אם זה באמת ככה,
אבל אולי אתה מצטער שהוצאת אותנו ממצרים, אה אלוהים?!