לקרב את שפת הכוס לשפתי ולמצוא את המקום בו הפגישה היא מושלמת.
נוגעת ברפרוף עדין, בלתי מורגש. מפוזרת ומפזרת את נפשי  כעלים
רבים בעץ ענף, כרסיסי כוס נשברת, כך שפתי מפספסות את הרגע
המסויים הזה, והבירה נשפכת על כל בגדי וממלאת אותם בניחוח זר,
בצחנת אבקת כביסה, זיעה ואלכוהול, הנמהלים זה בזו.
נשענת על הדלת עם כפות ידי, ובריחוף קל מעל החרסינה, לשמוע את
רחש ההטלה על המים. וברע הזה- ההתנפצות, ההישברות, ההתפזרות,
יופיע כתם כהה על בגדי- ואדע את ריחו המר של הפספוס.