כל גופי רעד הרגשתי איך האש עוברת בכל גופי, מתפסת מלמטה ישר
מהרגליים, ועד לידיים, ישר לאקדח. ידעתי שאת כל הזעם שלי אני
צריכה להוציא עליו, חברה שלי עמדה לידו כולה בוכה היא הסתכלה
עליי וחיכתה לרגע שאני ילחץ על ההדק. הרבה דקות דומיות עברו עד
שיריתי בו. הוא עמד שם דומם מתזוזה, זה היה נראה כאילו הוא
מסתכל אליי ישר לתוך העיינים. זה היה נראה כאילו הוא כל כך
שקוף. ידעתי שהוא ישאר שם עד שאני ילחץ על ההדק. כאילו שהוא
מחכה לראות מה יקרה. אולי אני ישתפן אולי אני לא ירה בו  ואולי
אני בכלל יפספס אותו, כי  אחרי הכל זו הפעם הראשונה שאני
מחזיקה אקדח. הורדתי את האקדח לכיוון הריצפה, בדקתי עם יש
מספיק כדורים. הייתה מכסנית מלאה בפנים. הסתכלתי על האקדח ושוב
העלתי את המבט ואת האקדח לכיוונו. שמתי לבשלחברה שלי כבר נגמרה
הסבלנות היא חכתה כמה שניות ואז התחילה לצעוק עליי "תירי בו
כבר, זה מגיעה לו. נו..."
הסתכלי עליה הסתכלתי עליו ושוב עליה ושוב עליו הסתכלתי על
שניהם כמה דקות עד החלטתי שזהו זה אני עושה את זה פה ועכשיו
ולא מעניין אותי כמה הוא יסבול או מה יקרה אחר-כך, אחרי הכל מה
כבר יכול לקרות לי? כיוונתי את האקדח שיחררתי את הניצרה ולחצתי
על ההדק.
זהו זה עשיתי את זה. זהו זה קרה מפה אין דרך חזרה. אחרי היריה
הפלתי את האקדח על הריצפה. הייתי המומה מידי בשביל לזוז. חברה
שלי צעקה צעקת שמחה והוסיפה לזה "סוף סוף, עשית את זה!..."
הסתכלתי עליו היא בנתיים רצה אליי וחיבקה אותי. דאגתי לו נורא
מה אם כאב לו? רצתי לכיוונו הכל היה מלא ב"מיץ" שלו הרמתי את
שבריו והכל נזל עליי. צעקתי חברה שלי "תראי מה זה פגעתי בבקבוק
בדיוק באמצע!" ואז הלכנו לחנות לקנות עוד בקבוק למרות שגם בו
אנחנו בטח נפע או נירה.