עדן וורטר- האיש, האגדה, השרירים והאובססיה- סיפורה של ילדה
מאוהבת (לא אני!!!)

לפניכם י.מ. , המוכרת יותר כג'ולי. אותה ה.י. הנה נערה בת 13,
חייכנית וחביבה שעברו עליה חוויות רבות ומגוונות, את רובן היא
מעדיפה לשכוח, אך יד אפילה מהעבר אינה מרשה לה. ג'ולי מבלה
חיים שלמים בניסיון לברוח מאותן שמועות נוראיות, אך פעם אחר
פעם היא נאלצת להביט למציאות הכואבת בעיניים. לא, סתם, היא רק
ירדה למישהו.
בזמנה הפנוי היא מסתובבת בין דשאיו הקמלים של בית-ספרה "אורט
כרמים". באחת מאותן הסתובבויות גראס מאושרות היא פגשה את מי
שלעתיד יהיה מקור אהבותיה וחשבון טלפונה העיקרי. עדן וורטר. על
אותו העדן אפשר לומר מילים אין ספור, אך מפני שקצרה היריעה
מלהכיל נתאר אותו במילה אחת: שווה.
למראה פניו השחומות, סנטרו הנחוש, אפו היהודי, גופו החטוב
וסגנון לבושו הסטייליסטי היא נמסה. עלי, כחברתה הטובה ביותר,
מוטל לנקות את שאריותיה מהרצפה.
אך אליה וקוץ בה: עדן הוא נער בן שש עשר שנים, ובראש מעייניו
לא ג'ולי, אלה אבוס זו או אחר, ולמרות ששמו של עדן חרוט בליבה
של האובססיבית הקטנה שלנו, עדן מתקשה להבדיל בינה לבין חברתה
בעלת המבטא. כלומר אני.

הריטואל הבסיסי של סגידתה לעדן להלן:
בשתי ההפסקות העיקריות היא יושבת על הדשא שממולו ובוהה. בו.
בעיקר, אך לעיתים היא מתמקדת בפרטים יותר חשובים, כגון
זרועותיו המושלמות, חזהו הקפוץ ושרירי הריסים המחוטבים שלו.
בין ההפסקות, בשיעורים כלומר, היא יושבת ומקשקשת את שמו החטוב
אף הוא על מגוון משטחים מחוספסים, החל משולחנות, דרך דפי
מחברות ומבחנים ולבסוף על איברי גופה השונים.
לאחר הלימודים, היא מסתגרת בחדרה או במקום חשוך אחר, וחולמת.
פשוט חולמת. חלומותיה רבים ומגוונים אף הם אך המאפיין העיקרי
בהם הוא עדן במראה טבעי מתמיד. כאשר חלומותיה הכחלחלים
מסתיימים, היא מחליפה סדינים. כאשר גם זה מסתיים, היא נוטלת
לידיה את הכלי החשוב ביותר במלחמת הקודש המעונה הזאת, בג'יהאד
חסר משמעות זה: הטלפון. תחילה היא מצלצלת לפלאפונו במספר חסוי,
מחכה עד שיענה, ואז...מנתקת. לאחר מכן היא מתקשרת ולא מנתקת.
לאחר שהאל היווני ענה, הם מנהלים דו-שיח קצרצר המתבסס בעיקר על
דיבור שוטף מפיה של ג'ולי והנהונים חסרי עניין מפיו של עדן.
לאחר ההנהונים מגיעים התירוצים לכך שהוא צריך ללכת, בין אם זה
לידידיו ובין אם זה לניתוח כריתת הטחול של כלבו האהוב (למרות
שבפעם האחרונה שבדקתי היו לו רק מקקים).
לאחר מכן היא מתקשרת אלי ובוכה. היא רוצה אותו, מאוד. הוא לא
רוצה אותה, מאוד. הדילמה כמרקחה.
מה אני אמורה לעשות?
עצות ושאר ירקות או יריקות יתקבלו בברכה.
תודה מראש
אפרת לבנט
חברה במצוקה
ואנורקסית בשלבי שיקום.