פרולוג קצר: להלן אפרת, נערה בת 13 בעלת הפרעות אכילה. לאחר
שננטשה ע"י מי שחשבה בעבר לחבריה, החליטה לעבור חבורה, או כפי
שהיא מכנה זאת: להחליף דשא. אותו הדשא נמצא בצדו השני של בית
הספר ומאוכלס ע"י הפריקייה. בפריקייה נמצא אריאל, אדם שעליו
היא נדלקה מיידית. בזכות כשרונות השידוך המפוקפקים של יוליה
חברתה הטובה, נדחפה אפרת לזרועותיו של אריאל ולהפך, וללא כל
התנגדות מזו הראשונה. לאחר התחלה מביכה לחלוטין בתוך מגלשה
צהבהבה הם נהיו חברים.
הם נפרדו תוך חמישה ימים. ההיקי שלה החזיק יותר מעמד ממערכת
היחסים הזו. הם הבטיחו להישאר ידידים.
הם שיקרו.
לאחר מפגש חברתי מביך במיוחד שבו השתתפו מגוון רחב של ידידי
הפריקייה (וביניהם חברתו החדשה והחזרזירית של אריאל, איילין,
שלמענה זרק אותה) ומשחק "אמת או חובה", סוער במיוחד, הבינה
אותה אפרת מספר דברים:
ראשית כל, ניסן מאוהב בה. מיהו אותו הניסן? ערס קטן וחסר
חשיבות, זוהי הפעם הראשונה והאחרונה שיוזכר בסיפור, הוא זניח.
שנית כל, אנשים שונאים אותה. היא ביקורתית, שתלטנית, צינית,
רעה, רכושנית ושאר פנינים יקרות. באותו הרגע לאפרת הגיעה הערה,
ותובנת חיים חדשה: היא מיותרת. במשך שלוש עשר שנות חייה הביאה
רק סבל וכאב לחיי האנשים שסביבה, והרגעים היחידים שבהם היא
מרגישה טוב הם כאשר היא לועגת למשהו, והנאה כמעט אלוהית מגיעה
כאשר דמעות זורמות בקצה עיניו של אותו קורבן מקרי.
לאחר שאותה אנורקסית בגיל ההתבגרות הגיעה לאותן מסקנות, היא
התקשרה לידידה הטוב ביותר, נחמתה היחידה בעת צרה והיחיד שאמר
לה שהקשר לא יחזיק מעמד יותר משבוע, כאן יכונה ג'סטין, בגלל
קרבתו הויזואלית והאוראלית לכוכב הסדרה "הכי גאים שיש", מילה
אחת: ררררררררר...........
להלן הדיאלוג:
ג'סטין: הלו?
אפרת: היה לי חבר. עכשיו אין לי.
ג'סטין: אוי, למה?
אפרת: פערים בלתי ניתנים לגישור.
ג'סטין: אההה... כמה זמן החזקתם מעמד?
אפרת: חמישה ימים שלמים. אני גאה בעצמי.
ג'סטין: איפה את?
אפרת: בדרכי חזרה מהבית של ליאת. התאספנו שם. יש לו חברה חדשה.
היא נראית כמו חזרזיר.
ג'סטין: אהה? אההההה?
אפרת: אההה אההה.
ג'סטין: וכמה זמן הם מכירים?
אפרת: שלוש שנים.
ג'סטין: אז למה הוא היה חבר שלך ולא שלה?
אפרת: אין לי מושג, תמיד ידעתי שהם מתאימים.
ג'סטין: מותר לי לגחך?
אפרת: בוודאי, לא רק מותר, נחוץ.
ג'סטין: הוא ילד קטן. וטיפש. עם תת משקל.
אפרת: אבל זה יפה!
ג'סטין: כן, אבל זה פוגע ביכולותיו השכליות. מה רצית, ד"א?
נראה כאילו את מתמודדת עם זה טוב.
אפרת: המשחק סוער של "אמת או חובה", נודע לי שכולם שונאים
אותי. אני ביקורתית, שתלטנית, רכושנית, רעה וכל שאר מה שכתוב
בפרולוג...
ג'סטין: הבוקר זרחה השמש ובים יש גלים.
אפרת: וזה לא מפריע לך?
ג'סטין: לי לא. לאנשים אחרים כן.
אפרת: במהלך חיי הבאתי רק סבל וכאב לכל האנשים שאני מכירה. אני
בן-אדם רע.
ג'סטין: בקשר לסבל ולכאב אני בספק. לא תמיד.
אפרת: אהההההההה.......
ג'סטין: ומה את עושה עם תובנות החיים החדשות הללו?
אפרת: מנסה להשתנות?
ג'סטין: זו התחלה.
אפרת: אבל איך? חשבתי שכבר השתנתי?
ג'סטין: כנראה שלא מספיק.
אפרת: אז איך? איך אני משתנה? איך תגיד לי? כוסאמש'ך איך?
ג'סטין: עזבי את הכוס של האימא שלי, הוא כבר מזמן לא פעיל.
אפרת: חחחחח....... לא באמת מה אני עושה?
ג'סטין: אולי תשקלי ללכת לפסיכולוג?
אפרת: הפסיכולוג האחרון שהייתי אצלו הוציא נגדי צו הרחקה.
ג'סטין: למה?
אפרת: התחלתי לזרוק עליו מחקים ועפרונות מחודדים למחצה.
ג'סטין: אאוץ'! למה?
אפרת: הוא עצבן אותי. הוא שאל למה אני כל כך רעה לאנשים?
ג'סטין: ובאמת, למה את כל כך רעה לאנשים?
אפרת: אתה רוצה שאני אזרוק גם עליך משהו?
ג'סטין: את לא יכולה. את מדברת איתי בפלאפון.
אפרת: שיט! לעזאזל הטכנולוגיה המחוכמת הזאת! לעזאזל הקדמה!
ג'סטין: למה את רעה?
אפרת: אתה יודע למה. אני מרגישה רע מבפנים, ריק, חלול כזה.
ג'סטין: כאילו כזה.
אפרת: לחלוטין. יאללה תעודד אותי, אני מהפלאפון וזה עולה לי
הון קטן, תאמר משפט אחד שיעלה חיוך על פני ואני מנתקת.
ג'סטין: אה?
אפרת: שעשע אותי.
ג'סטין: גו גו, גה גה.
אפרת: בת כמה אני?
ג'סטין: 13. תינוקת.
אפרת: אה, כן, זקן הדור, חכם שלי. תראה את זה ככה כשאתה תמות
אני אהיה בת 27.
ג'סטין: אולי תמותי כבר עכשיו?
אפרת: נראה לי ההורים שלי יהרגו אותי בגלל החשבון לפני שאני
אספיק להתאבד. נדבר כשאגיע הביתה?
ג'סטין: אם אין ברירה.
אפרת: ואתה יודע שאין. אתה הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים.
ג'סטין: אני וחסה.
אפרת: והקאות מרובות.
ג'סטין: תמותי! תמותי כבר!
אפרת: יאללה בי.

נכון לימים אלה אפרת מנסה להשתנות. היא לא מצליחה. ג'סטין מנסה
להחזיר אותה למוטב. גם הוא, לא מצליח. האקס שלה עדיין בתת
משקל. החזירה עדיין ורודה. עולם כמנהגו נוהג. מישהו מתנדב
לירות בי?