כל פעם שאני פותח את הארנק התמונה הזו קופצת לי מול העיניים
ועולות לי דמעות.. עדיין, אני לעולם לא אזרוק אותה..

בוקר.
"היום שאחרי".
לפי השמש השעה עוד מוקדמת, בטח 6 או 7.
כבר הרגשתי את הסירחון שהיה נטוע לי בתוך הפה, כמו פצצת סירחון
שנפלה לי לתוך הגרון.
עצמתי עיניים. מי רוצה להיות ער בשעה כזאת?
הדלת נפתחה, ושוב נאלצתי לפקוח עיניים.
היא כבר עמדה לבושה ורעננה, אחרי מקלחת.
"אויש.. לא רציתי להעיר אותך"
"לא חשוב" חייכתי אליה. כל פעם שאני רואה אותה היא מעלה
חיוך.
ככה, מאז שאני זוכר את עצמי, אני והיא, תמיד גרמה לי לחייך
כשהיה לי רע. כאילו כל הצרות שבעולם, הכל פשוט מתפוגג ברגע
שהיא משמיעה קול.
"את הולכת?" שאלה טיפשית, בזמן שהיא השעינה את הרגל שתקועה
עמוק בתוך הנעל על קצה המזרון, והתחילה לקשור שרוכים.
"כן, אני חייבת לזוז"..
היא הריחה כ"כ טוב.. איך היא עושה את זה?
"טוב.. אז אני אתקשר אלייך.."
היא לא ענתה.
"מורן..?"
היא הסתכלה עליי בדממה. היא נראתה עצובה, כאילו יודעת משהו
שאני פשוט לא אבין.

במבט חודר, חד, עיניים חצי סיניות, האף צר והפה.. הפה הכ"כ
מדהים שלה עמד באותו רגע בקו ישר, לא זז ס"מ.
אני הכרתי את המבט הזה מהחברות שהיו לי. לכל אחת ואחת שעזבה
אותי היה המבט הזה.
לא יודעת איך להביע את עצמה, המשיכה לבהות בי, מקווה שאני אקל
עליה.
שאבין לבד.
לא עשיתי לה את הטובה הזאת.

הסתכלתי בחזרה, מחכה לשמוע ממנה.
"אתה יודע שמה שהיה בלילה.. זה לא בסדר.."
השפלתי מבט. מה יכולתי לענות..?
"זה לא יקרה שוב.. ואני מצטערת שזה קרה.."
היא קמה והסתובבה, מסננת "זה לא היה צריך לקרות", מוכנה כבר
לצאת מהדלת ולהעלם.


הרגשתי רע.
היא תעלם עכשיו, היא האחת שלי, תעלם עכשיו, וזה ייגמר פשוט
ככה.
"חכי רגע.." היא נעצרה במקום, גבה מופנה אליי.
"את יודעת שאני אוהב אותך, נכון..? שמה שיש לי איתך.. אין עם
אף אחת אחרת.." אין תגובה.
הרגשתי צודק. הרגשתי שמה שיש בינינו לא יישבר תחת לחץ, או
תנאים לא נוחים.
היא אוהבת אותי, ואני אותה, וזה מה שיש, ותוך כדי המשכתי לזרוק
ססמאות לאוויר, על כמה שהחברה לא יכולה לשפוט אותנו. נורמות
חברתיות לא יפריעו..
היא סובבה אליי חצי ראש.

"שששש... בלי נאומים. אל תכעס עליי, ואני באמת אוהבת אותך.
יותר ממה שאתה יכול לשער.
אתה חשוב לי כ"כ..  אבל זה פשוט לא יכול להיות."
ויצאה מהחדר.
אחרי דקה, שמעתי גם את דלת הכניסה נטרקת מאחוריה.

נשענתי אחורה, משתדל שלא להזיל דמעות. אם הן יפרצו, זה לא
יפסיק. כי היא לא בחורה רגילה.
אין עוד אחת כמוה בשבילי בכל העולם כולו.
אלה היו משפטים טיפשיים, אבל האמת היא שאתה מרגיש טיפש כשאתה
נזרק, מכל סיבה שהיא, מוצדקת ככל שתהיה.
שכבתי על המיטה ויללתי בבכי. הסירחון שבקע מגרוני התפשט לכל
החדר, ואני רק שקעתי בו עוד ועוד,
מסתובב מצד לצד והדמעות ניגרות אל הכרית, בלי כוונה להפסיק.
כ"כ הרבה זמן חיכיתי ללילה הזה, רק לבלות איתה לילה ואז הכל
יהיה בסדר.. אז היא תראה שזה הגורל..
אבל.. הכל התרסק לרסיסים..

משכתי את ידי מתחת לשמיכה לעבר הג'ינס שהיו זרוקים על הריצפה
עוד מארועי הלילה.
הוצאתי את הארנק מהכיס האחורי והסתכלתי בתמונה המשפחתית.
בעיני הדומעות ליטפתי את הדמויות. היא עמדה שם. ברונטית מאז
ומתמיד, הילדה הכי יפה שהכרתי. אומרים שהיא קיבלה את הפנים של
אמא והשכל של אבא. אז מה נשאר לי לקבל?!
ניגבתי את הדמעות והנחתי את הראש על הכרית.
לקח עוד זמן עד שצחצחתי שיניים באותו בוקר.