במעטפת צניעות מועדת לפורקן
בין ארבעת כתלי שחרית, מנחה, חלילה גמרא.
טיפת מים שמכבר איבדה מליחותה
בתהליך סינון ההכנעה
עוד ניצבת על לחי מתוחה דיה.
בין כונניות גדושות משוחחים עם שמיים
בלילות השקט שלאחר ערבי המועדים לשמחה
גם לגרמים לא טחנה תפילה.
אפלולית שלהבת המבדילים בין קודש לחול
מאירה על הלחי המתוחה דיה ועל דמעה טפלה.
בזוית האור המחמיאה, יודעת שיפה,
יופי נעים לסריקה ואחת לשנה למגע
לא צובט עד כאב או מרווה עד כלות העונג
הבועל
אותה.
רחם מכילה תחנוני נגיעה גדושי החמצה בתוך
נוזלי הפקרות מתוקים, היטב בלומים ללא נגע
ללא
ידע.
עלטות של מיאוס מלא פגע וכנע
ברקע צחוק ילדה מתגלגל
ברקע הבזקי צחוק נשים עצורות
צחוק לא נשמע, צחוק חונק דמעות
שחלילה לא ימליחו,
ימסו השעווה שהונחה על עורה בצריבה
ובאי
שיקולה.
ביני מועדי מעגל השכינה,
הוא ביודעו לא ידע אותה
והן אחת על עורף רעתה נשפו בליטוף מנחם לא מתקומם,
ביני מועדי בלימה לברכה, מועד פריקתה טרם בא.
ורק ביתה וצחוקה המתגלגל
גלגלה משם
השבח לאל... |
