זהו סיפור על רוצח סדרתי, פושע אכזר ונורא.
בחוסר קיומו קטל אלפים, מאי מעשיו נדמו רבבות.
בתוכנו הוא חי, מין טפיל אפסי הניזון מהחברה.
הוא ישות אחת, אבל פנים לו רבות.

מניעו הוא עצלנות, חוסר רצון, ותוצאות חוסר מעשיו הוא רצח
המחשבה.
הוא הפושע המסוכן ביותר, ובכל זאת אין הוא מודע לפשעו.
מנגד, כמו בכל סיפור טוב, עומד לוחם הצדק, אויבו המושבע,
המוביל במחשבתו את הקרב, חדותו וחריפותו הם נשקו.

בצהריי יום חמסין- עת יעמדו דרוכים על נשקם,
וכדורי דמיונם יכוונו למטרתם, יחפשו את הגוף, ירדפו נשמה,
וידע כל צופה, כל בר-דעת ודם, כי פה בדו-קרב יוכרע גורלם.
ולא ידעו אנה לפנות, מי אחראי ועל-מה.

ובפזור האבק, עם שוך הקרבות, יביטו כולם בעיניים תוהות.
ויראו רק אחד מלטף את נשקו, תפקידו נעשה השאר כבר יבוא.
ובמבט של בוז בעיניו- יפנה לאחור וירחיק צעדיו.